מלווה למימון מבצע שלום הגליל, שנודע בשמו המקוצר מלווה שלום הגליל, היא מלווה חובה שהוטל בשנת 1982 בעקבות מבצע שלום הגליל לשם מימון הוצאות המבצע. המלווה הוטל באמצעות חוק למימון מבצע שלום הגליל, תשמ"ב-1982. זהו מלווה החובה האחרון שהוטל בישראל, וקדמו לו מלוות חובה ומלוות מרצון למימון מלחמות קודמות.

מבצע שלום הגליל החל ב-6 ביוני 1982, בכניסה נרחבת של כוחות צה"ל ללבנון. תשעה ימים לאחר מכן חתם שר האוצר, יורם ארידור, על תקנות שעת חירום (היטל שלום הגליל), תשמ"ב-1982,^[1] שבמסגרתן הוטלו היטלים אחדים למימון המבצע.

בהסכם לחלוקת נטל הוצאות מבצע שלום הגליל שנעשה בין משרד האוצר, ההסתדרות הכללית ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים הוסכם על הטלת מלווה חובה למימון המבצע, ומלווה זה הוטל בחוק למימון מבצע שלום הגליל, תשמ"ב-1982, שאושר בכנסת ב-28 ביולי 1982, ונכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 1982.^[2]

גביית המלווה נעשתה בשנים 1982–1983, ופרעונו נעשה במשך ארבע שנים, החל משנת 1993.

בסיס המלווה היה:

• לגבי הכנסת עבודה: הכנסת עבודה שקיבל יחיד בעד עבודה בחדשים יולי 1982 עד אפריל 1983, וכן הכנסתו מעבודה בעד שעות נוספות או מהענקה בעד פריון עבודה ששולמה בתקופה האמורה.
• לגבי הכנסה ממקור אחר, כשהיא בידי מי שיש לו הכנסה כאמור בשנת המס 1982: הכנסתו החייבת בשנת המס 1980 בתיאומים מסוימים.

המלווה הוטל ברמות אחדות:

• בשל הכנסת עבודה:
  • מי שבסיס המלווה שלו היה נמוך, היה פטור מהמלווה. לעניין זה, מי שעבד רק במשרה חלקית חושב לגביו בסיס המלווה על פי ההכנסה שהייתה משתלמת לו אילו עבד באותה עבודה במשרה מלאה.
  • אם בסיס המלווה הוא עד 7,500 שקלים לחודש – 2% מההכנסה חבת־המלווה; לעניין זה, מי שעבד רק במשרה חלקית חושב לגביו בסיס המלווה על פי ההכנסה שהייתה משתלמת לו אילו עבד באותה עבודה במשרה מלאה.
  • אם בסיס המלווה עולה על 7,500 שקלים לחודש ואינו עולה על 30,000 שקלים לחודש – 4% מההכנסה חבת־המלווה;
  • אם בסיס המלווה עולה על 30,000 שקלים לחודש – 5% מההכנסה חבת־המלווה.
• בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה –
  • מי שבסיס המלווה שלו היה נמוך, היה פטור מהמלווה.
  • אם בסיס המלווה הוא עד 129,860 שקלים – 3% ממנו.
  • אם בסיס המלווה עולה על 129,860 שקלים ואינו עולה על 519,400 שקלים – 4% ממנו.
  • אם סכום בסיס המלווה עולה על 519,400 שקלים – 5.5% ממנו.

בניגוד למדרגות מס, שבהן השיעור המוגדל חל רק על ההכנסה השולית, במלווה זה השיעור המוגדל חל על כל בסיס המלווה.

לחברה תושבת חוץ נתנה האפשרות להמיר את המלווה במס בסכום השווה ל־80% מהמילווה שהיא חייבת בו.

המלווה היה צמוד, לפי בחירתו של בעל המלווה, לאחת משתי אפשרויות:

• ל־80% משיעור עליית מדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית שנתית צמודה של 1%.
• לשיעור עליית השער היציג של הדולר של ארצות הברית, ללא ריבית.

תנאים אלה היו נחותים מאלה של איגרות חוב שנסחרו בשוק ההון, כך שלמעשה היה במלווה מרכיב מסוים של מס.

החוק בנוסחו המקורי קבע שהמלווה ייפרע לכל בעל מלווה בארבעה תשלומים שנתיים שווים החל משנת המס 1993. בהתקרב מועד פירעון המלווה תוקן החוק ונקבע שבעל מלווה יהיה רשאי, החל במועד פדיון החלק הראשון של המלווה שלו, להודיע כי רצונו שהמלווה או יתרתו ייפרעו בתשלום אחד.^[3]

החוק קבע שהמלווה לא יהיה סחיר ולא יהא ניתן לשעבוד או להעברה, פרט להעברות מכוח הדין (כגון הורשה לבן זוג).

גביית המלווה הייתה בידי אגף מס הכנסה ומסוי מקרקעין, וניהול המלווה (הנפקת תעודת המלווה ופרעונן) היה בידי בנק ישראל.^[4]

כללים נוספים נקבעו בתקנות שהותקנו מכוח החוק.

• חוק למימון מבצע שלום הגליל, תשמ"ב-1982, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של מלווה שלום הגליל, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• מסמכים הקשורים למלווה שלום הגליל, בארכיון המדינה