מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי הוא ביטוי רווח שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי. מקור הביטוי בתהילים קי"ט: ”מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי.” (קי"ט, צ"ט), והוא מופיע במשמעותו זו כבר במסכת אבות, שם הובא מאמרו של בן זומא: ”איזהו חכם? - הלומד מכל אדם, שנאמר: 'מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי'”.[1]
לפי פשט הפסוק, כפי שפירשו למשל רבי אברהם אבן עזרא,[2] המ' היא מ' היתרון והכוונה הפוכה: השכלתי יותר מכל מלמדיי. פירוש זה משתלב היטב גם כהקבלה לפסוק הקודם: "מאויבי תחכמני מצוותיך" (כלומר - מצוותיך עשו אותי חכם מאויבי) וכהקבלה לפסוק הבא - "מזקנים אתבונן" אשר גם אותו ניתן לפרש כהיטבתי להבין מזקנים (כלומר חכמים).
הלמידה מאחרים בדברי חז"ל
בספרות חז"ל מופיעים כמה ביטויים העוסקים בהקשרים דומים לזה של הביטוי "מכל מלמדי השכלתי".
ביטוי מקביל הוא זה שהוזכר במסכת אבות: ”איזהו חכם? הלומד מכל אדם”. בדומה לכך נאמר בתלמוד הבבלי בשם האמורארבי חנינא: ”הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן” (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז', עמוד א') וב"צוואת רבי אליעזר": ”הט אזניך ושמע דברי חכמים, ואל תהי בז לכל אדם, כי כמה מרגליות ימצאו באפקרוסתו [=צעיפו] של עני” (שם, סעיף כ').
עשה לך רב, כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה, מדרש, הלכות ואגדות... היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, ונוטע מקצתה זיתים ומקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד משניים שלושה דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים, ונטע אחד זיתים ואחד אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.
אימרה זו מבטאת את הבעייתיות בלימוד מזדמן מאנשים שונים, כך שאדם אינו רוכש שיטה מסודרת, אלא מלקט ידיעות פרטניות.
בתלמוד הבבלי מופיעה סוגיה העוסקת בשיקולים המנוגדים, ומציעה פשרה:
אמר להו רב חסדא לרבנן: בְּעֵינָא דאֵימָא לְכוּ מִילְתָא, ומִסְתְּפֵינָא דִשְבַקְתוּ לי ואַזְלִיתוּ: כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא. אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא – מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני.
כלומר: אמר רב חסדא לתלמידיו: רוצה אני לומר לכם דבר, ומסתפק אני, שבעקבות כך תעזבו אותי ותלכו לרב אחר; כל הלומד מרב אחד בלבד – אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. ואכן, בעקבות אמירה זו עזבו אותו תלמידיו והלכו ללמוד אצל רבא (חתנו ותלמידו של רב חסדא; ולפי גרסה אחרת: רבה בר נחמני – חברו של רב חסדא). אמר להם (רבם החדש – רבא; ולפי גרסה אחרת: "איקפד [=כעס] רב חסדא", והוא זה שאמר): דברים אלו נכונים בלימוד מתקדם של הבנת עומק הדברים ("סברה"), אבל בלימוד הראשוני ("גמרא") – עדיף ללמוד מרב אחד כדי למנוע סתירות ובלבול.
בהתאם לכך, רש"י בפירושו לספר תהלים מסביר את הפסוק "מכל מלמדי השכלתי" בתוספת הסתייגות: "מזה למדתי קצת ומזה למדתי קצת, לאחר שלמדתי מרבי מובהק.[3]
^פרק ד', א'; על פי הבנת תחילתו של הפסוק כך, סופו מתפרש כך: מכיוון ש"עדותיך" – דברי התורה – הם הנושא המרכזי בשיחותי, הרי שבכל מפגש עם בני אדם אני משוחח על אודותיהם, וכך השכלתי; על-פי רש"י ודעת מקרא.
