מכונת סריגה היא מכשיר המשמש ליצירת בדיםסרוגים באופן חצי אוטומטי או אוטומטי מלא. קיימות סוגים רבים של מכונות סריגה, החל ממכשירים פשוטים כמו לוחיות סריגה ועד למנגנונים מורכבים הנשלטים באמצעות אלקטרוניקה. כל המכשירים מייצרים סוגים שונים של בדים סרוגים, לרוב שטוחים או צינוריים, ברמות שונות של מורכבות. בחירת תפרים ותבניות יכולה להתבצע ידנית, באמצעות כפתורים וחוגות, כרטיסים מנוקבים מכניים, או באמצעות מכשירים אלקטרוניים ומחשבים.
תהליך הסריגה
שלב 1: השחלת החוט והתחלת העבודה בתחילת התהליך יש להשחיל את החוט דרך זרוע המתח והקרון, ולאחר מכן להתחיל ביצירת השורות הראשונות על ידי כריכת החוט סביב כל מחט בשיטה המכונה "e-wrap". טכניקה זו נקראת כך בגלל הצורה הדומה לאות e בכתב יד, שנוצרת בעת כריכת החוט סביב המחטים.[1]
שלב 2: חיבור משקלים לאחר השחלת החוט והתחלת העבודה, יש לחבר משקל מסרק ומשקלים נוספים על מנת להבטיח שהתפירה תהיה אחידה ולא תסתבך. חלוקת המשקל תלויה בסוג החוט, סוג התפר וגודל הדוגמה. חוסר במתח יכול לגרום לתפרים להתכווץ וליצור צורת שעון חול לא רצויה.[1]
שלב 3: הפעלת הקרון והתחלת התפירה כעת יש לדחוף את הקרון לאורך מיטת המחטים. הקרון הוא המנגנון המרכזי במכונת הסריגה והוא מבצע את תנועות המחטים הדרושות ליצירת כל תפר. התפרים נוצרים כאשר החוט נמשך דרך הלולאות של המחטים.[1]
שלב 4: שינוי צבעים בשלב זה, ניתן לשנות צבעים על ידי חיתוך החוט הראשון והשחלת החוט השני לקרון. שינוי צבעים זה יוצר דוגמת פסים בבד. בצד הפנימי של הבד (צד ימין) תופיע שורה של תפרים בין שני הצבעים.[1]
שלב 5: סיום העבודה השלב האחרון בתהליך הוא סיום העבודה על ידי ביצוע תפר שרשרת (chain stitch). תפר זה מונע פירוק של הבד ומסיים את הדוגמה.[1]
תהליך התפירה במכונת סריגה כולל שלבים שדורשים דיוק ושליטה במכונה, אך מאפשרים יצירת בדים מורכבים ומעוצבים בצורה אוטומטית או חצי-אוטומטית.
סוגים
ישנן מכשירים פשוטים שמאפשרים סריגה ללא מחטים ומשמשים בעיקר למטרות צעצוע או תחביב. מכשירים אלה כוללים לוחיות סריגה ולולאות סריגה. מכונות סריגה ביתיות ותעשייתיות מיועדות ליצירת פריטים סרוגים גדולים ומורכבים יותר. מכונות ביתיות משנות ה-20 וה-21 מצוידות במחטים בצורת וו שמחזיקות את הלולאות, ומכילות מנגנוני בחירת תפרים שונים.
