PROFILPELAJAR.COM

אין לבלבל ערך זה עם הערך "מודל הארץ השטוחה".

איור מספרו הימי הביניימי רב ההשפעה של יוהנס דה סקרובוסקו, "על הספֵירות", המדגים ומסביר את היותו של העולם כדורי

מיתוס הארץ השטוחה היא אגדה אורבנית שנפוצה החל מהמאה ה-19, לפיה בימי הביניים, או לכל הפחות ב"עידן האפלה", האמינו כי כדור הארץ שטוח כמו דסקית, אשר מעליו פרוסה כיפת השמים. במציאות, היה ידוע בימי הביניים כי הארץ היא כדורית, וכך הם התייחסו אליה בכתביהם.

הידע האסטרונומי בימי הביניים

בעקבות פלישת העמים הברברים לאימפריה הרומית המערבית, אשר הביאה לנפילתה בשנת 476, אבד ידע רב של העולם העתיק במערב אירופה, ובמשך מאות שנים, הסתמכו מלומדי המערב על הידע ששרד.

באשר לידע האסטרונומי, מספר חיבורים בסיסיים הצליחו לשרוד את משבר העיתים, כשהעיקרי שבהם הוא תולדות הטבע (Naturalis Historia) של פליניוס הזקן. בחיבור זה, קיבל פליניוס את המסורת העתיקה כי הארץ כדורית, ועליו נסמכו רוב מלומדי ימי הביניים במערב.

בדה וחיבוריו

אחד המלומדים שהושפעו רבות מן הידע של פליניוס, ושהשפיע רבות על שימור ידע זה החל מהמאה ה-8, היה המלומד האנגלי בדה. על אף שהוא מוכר בעיקר בזכות חיבורו "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית", הרי שחיבוריו המדעיים, המוקדמים יותר לחיבור זה, היו חשובים לא פחות.

בחיבורו "על טבע הדברים" (לטינית: de natura rerum) התייחס בדה לכדוריותה של הארץ כעובדה מוגמרת, ופרק 46 של החיבור נקרא "[על כך] שהארץ היא [בצורה] כמו כדור".^[1]

בפרק זה בדה כותב כי הטענה שהארץ היא כדורית נכונה, אך לא מדובר בכדור מושלם, משום שההרים והעמקים פוגמים בתווי הפנים שלו. הוא גם מוסיף שכל מי שנמצא בנקודה הצפונית ביותר, תמיד יראה את אותו כוכב בצפון, ואת אותם כוכבים בשמיים, בעוד מי שנמצא בדרום יראה כוכב אחר, ולעולם לא יראה את הכוכב שבצפון, וגם יראה סדר כוכבים שונה. האנשים בצפון לעולם לא יוכלו לראות את הכוכב שנמצא מעל הנקודה הדרומית ביותר של הארץ.^[2]

חיבור זה, וכן חיבורו השני בנושא אסטרונומיה "על הבנת הזמנים" (De Temporum Ratione) השפיעו מאוד על הדורות שלאחר מותו, והיו בבחינת ספרי בסיס לידע האסטרונומי לאורך מאות שנים.^[3]

חזרת המקורות העתיקים למערב אירופה

החל מהמאה ה-10, אך ביתר שאת מאז תקופת מסעי הצלב, החלו לחזור למערב אירופה חלק מכתבי העת העתיקה, בניהם כתבים פילוסופיים, מתמטיים ואסטרונומיים, אשר החיו מחדש את הידע המערבי בנושאים אלה. לעיתים, מכנים זאת כ"רנסאנס המאה ה-12".

החל מתקופה זו, החלו להיכתב עוד ועוד חיבורים הדנים בצורתו של כדור הארץ, ובין המחברים ניתן למצוא את רוברט גרוסטסט, אשר כתב כיצד יכול אדם לדעת את מקומות על פני כדור הארץ בהביטו אל הכוכבים, גאוטייה ממץ, אשר בחיבורו "תמונת העולם" (L'Image du Monde) תיאר מפגש בין שני אנשים בצידו האחר של כוכב הלכת (בתמונה משמאל), יוהנס דה סקרובוסקו, אשר חיבורו "על אודות העולם הכדורי" (De sphaera mundi) לא משאיר הרבה מקום לדמיון, וכן הוגים אחרים.

חיבורו של אדלארד מבאת' Qaestiones Naturales Perdifficiles מהמאה ה-12, אשר עסק לא רק בצורת כדור הארץ, אלא בשאלות מדעיות רבות, אף תורגם לעברית זמן לא רב לאחר מכן (במאה ה-13) על ידי ברכיה בן נטרונאי הנקדן. בעברית נקרא הספר "דודי ונכדי", ולהלן קטע ממנו, העוסק בכדור הארץ:

"דודי, הנה אמרתי בלבי לטמון שגופי (סעיפי)^[4] לבלתי לשום עוד מצחי נגד מצחך, פן בשאלתי אטריחך. ועוד סבותי לבי ליאש, בתוכי תבער אש, בלשוני להוסיף לקח: למה נתלה הארץ באמצע האוויר, ואיך תעמוד? כי סובלת כל משא עולה (עליה) כעצים וכאבנים, שאין להם משען רק ממה (ממנה), כי האוויר לא תשען, כי היא כבידה בתולדותיה יותר מהם, ועוד האוויר סובב כל הרוחות. אם תאמר שאין מעמדה מן האוויר אז הארץ נופלת, מה שלא ייתכן לפי מראית העין.
[...]
ויען דודי: אשיבך לפי מראה משפט הלבבות ולא לפי מראה משפט העין. ואתה בין תבין, למה יאמר עוד שהארץ תיפול? אם הייתה בה סיבת נפילה היינו נופלים עמה, אך תולה ארץ על בלימה,^[5] ונטע בליבנו שכל לדעת שהארץ כבידה לפי ראשי תולדותה ומוסדתה.
וכל דבר יש לו תועלת לנטות לתולדותו שהוא מקום השפל ויאהב, כי כל דבר אוהב תולדתו ונוטה להיות מעמד עם דבר שיאהב. על כן תולדות העפר נוטה למקום השפל, ומהו מקום השפל? זהו הנקדודה (הנקודה) הנקראת סוף הגבול, לפי שאין דבר תחתיה. כי הארץ אשר תחשוב שהיא מתחת הנקודה, אם יוכל אדם ללכת שם עליה, יהיו רגליו כנגד רגלי הולכי הארץ שאנחנו עליה באמצע עיגול הארץ הנעה ככדור. ואותה נקודה היא בלא פרידה, ומעמדה במקום אחד,^[6] וכל הנעשה שהוא מתולדתה יבוא לנקודה אמצעית.
ואחרי שהיא מאחזת מתולדותה ולא מרולדת (מובדלת) ומופרדת, על כן כל דבר אליה למהר מרוב כובד, מה יפלו הנפול (יפול הנופל) היא מן הכובד היא המהירות לרדת במקום השפל שהיא הנקודה שהיא עומדת ובמקום יעמדו לא יתפרדו אם לא בחוזק יפרידם מצבתם, כאבנים לחצוב, וכעצים לחטוב, וכמיני מתכות, לפי שמנקודה והלאה לא יחשוב ממעל לה, ובנקודה תולדותה להטות אליה כל כובד. ועתה תראה שאין בה סיבת נפילה, והדבר שחשבת שיש בה סיבת נפילה, והיא הנותנת מעמד לכל כובד כאשר ימצאו.
אבל עלילה וסיבה ראשונה ממעמדה אינה מתולדותיה, אך עלילה וסיבה שנייה שהוא מדבר הנצמד עליה, והיא מעמד במקום השפל האהוב שאין מקום השפל ממנה, ולא תטה אנה ואנה שהיא באמצע הארץ. והכוכבים והמאורות שתולדותיה המה ימשיכו בשווה לחלוחית תחילתן ותולדותן, על כן ימשיכו בשווה מארבע הרוחות."

הידע האסטרונומי היהודי

גם בקרב המלומדים היהודיים שלטה הידיעה שכדור הארץ הוא כדורי, והתייחסות לצורת הארץ נעשתה הן במקורות יהודיים מקוריים, והן בספרים מתורגמים. להלן קטע מתוך מורה נבוכים של הרמב"ם, מהמחצית השנייה של המאה ה-12:

אך ההוכחה המופתית מלמדת, שהארץ כדורית, ושהאזור המיושב בני-אדם משתרע משני עברי הקוטר (קו המשווה). וכל איש מתושבי שני עברי האזור המיושב ראשו מכוון לשמים ורגליו מכוונות אל רגלי השני שממולו מעברו השני של הקוטר. אי-אפשר בשום פנים שייפול אחד מהם. דבר זה אין להעלותו על הדעת, שהרי אין אחד מהם למעלה והשני למטה, אלא כל אחד משניהם למעלה ולמטה ביחס לשני.

— מורה נבוכים, חלק ראשון, פרק ע"ג, סעיפים 101 – 102.

גם בספר הזוהר, ישנה התייחסות ברורה וחד משמעית לכך שכדור הארץ הוא כדורי:

"כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא, ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא."
[תרגום: כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלה [מתגוררים] למטה (בתחתית הכדור) ואלה למעלה, וכל אלה הבריות שונים בחזותם, כפי מזג האוויר, של כל מקום ומקום, [אולם] עומדים הם כשאר בני אדם. ועל כן יש מקום בעולם, כאשר אור לאֵלֶּה, חושך לאלה. לאלה יום ולאלה לילה, ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט (חוג הקוטב בקיץ).]^[7]

מקור המיתוס

הוגה המיתוס, או לפחות מראשי ההוגים שלו, היה הארכאולוג הצרפתי ז'אן אנטואן לטרון, בראשית המאה ה-19. צרפתי נוסף, ההיסטוריון של העת העתיקה ז'אן בפטיסט גייל גם נחשב לאחד מאבות הרעיון, בערך באותה תקופה.

אדם מוציא ידו אל מחוץ לכיפת השמים, ומנסה לגעת בכוכבים. איור משנת 1888.

עם זאת, פריחתו של המיתוס באה לו בזכות הסופר וושינגטון אירווינג וחיבורו היסטוריה של חייו ומסעותיו של כריסטופר קולומבוס (A History of the Life and Voyages of Christopher Columbus) משנת 1828. ספר זה, שהוא ביוגרפיה סיפורית, אך לא מחקר היסטורי, זכה להצלחה כבירה בארצות הברית ובריטניה, והיה לביוגרפיה המצליחה ביותר על קולומבוס עד שנת 1942.

סיפורו של אירווינג, כמו הנחותיהם של החוקרים הצרפתים, התבססו בעיקר על שני הוגים עיקריים מהעת העתיקה וראשית ימי הביניים: לקטנטיוס (אנ'), סופר רומי שהיה יועצו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון, וקוסמס אינדיקופלאוסטס, גאוגרף ביזנטי בן המאה ה-6 מאלכסנדריה.

מפת העולם, כפי שמופיעה בחיבורו של קוסמס אינדיקופלאוסטס, טופוגרפיה נוצרית.

בין אם היה חיבור מדעי או פסאודו-מדעי של לקטנטיוס, הרי שהוא לא השתמר, ולכל היותר ישנן הערות שלו בסוגיית הארץ כדסקית. באשר לקוסמס, הוא כן כתב חיבורים מדעיים, כשהמוכר שבהם הוא "טופוגרפיה נוצרית" (יוונית: Χριστιανικὴ Τοπογραφία). קוסמס כתב באופן חד משמעי, ובניגוד לאמונה שרווחה בתקופתו, כי הארץ היא דסקית שטוחה, וכי השמים הם קופסה סגורה המקומרת מעט בצידיה. כמו כן, הוא גם תקף את הרעיון שהרקיע נמצא בתנועה, ופסל את המודל הגיאוצנטרי. הוא גם כינה את הסברה כי הארץ כדורית "רעיון פגאני".

הביקורות על המיתוס

ספרו של אירווינג, על אף הצלחתו בקרב הציבור הרחב, זכה לביקורות מצד חוקרים באקדמיה. ג'ק שריב (Jack Shreve) התייחס ל"דמיון הפעיל" של אירווינג,^[8] בעוד פוסטר פרובוסט (Foster Provost) התייחס לנטיותיו של אירווינג בספרו כ"דמיוניות וסנטימנטליות".^[9]

גם באשר למקורות ההיסטוריים עליהם נסמכו אירווינג ואחרים הוטחה ביקורת, ובין היתר נטען כי הם נאחזים בקש, ולבד משני ספרים אלה, קשה מאוד למצוא עוד התייחסות של אנשי ימי הביניים לארץ כדיסקית. אדוארד גיבון, בספרו שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, כינה את תוכנו של "טופוגרפיה נוצרית" כ"אוסף של הבלים של נזיר, משולבים עם עדויות של נוסע".

ריינהרד קרוגר (Reinhard Krüger), פרופסור לספרות לטינית באוניברסיטת שטוטגרט, ליקט רשימה (שאיננה ממצה), של יותר מ-100 סופרים משלהי העת העתיקה ומימי הביניים, הן סופרים שכתבו בלטינית והן סופרים שכתבו בשפת ארצם, שהיו מודעים לכך שהארץ היא כדורית^[10].

היחס למיתוס היום

האגדה כמעט ונעלמה מהחוגים האקדמיים, ואינה נלמדת יותר במוסדות להשכלה גבוהה. עם זאת, ניתן עדיין למצוא בקרב הציבור הרחב אנשים אשר מקבלים סברה זו, אם כי גם בקרבו אגדה זו כבר אינה נפוצה כפי שהייתה במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

השפעות תרבותיות

על אף שהמיתוס נחלש עם הזמן, האמונה בו לא פסחה גם על תעשיית הקולנוע, עמוק לתוך שנות ה-90 של המאה ה-20. בסרט 1492: מעבר לאופק, המגולל את מסעו של כריסטופר קולומבוס אל העולם החדש (אמריקה), ישנה סצנה בה קולומבוס (ז'ראר דפארדיה) טוען כי לימדו אותו שכדור הארץ "שטוח כמו שולחן".

ביבליוגרפיה

Bede, "On the Nature of Things," in On the Nature of Things and On Times, trans. C. B. Kendall and F. Wallis, ed. G. Clark, M. Humphries and M. Whitby, (Liverpool: Liverpool University Press, 2010): 69 – 103.
T. R. Eckenrode, "The Growth of a Scientific Mind: Bede's Early and Late Scientific Writings," Downside Review 94 (1976): 197 – 212.
Foster Provost, Columbus: An Annotated Guide to the Scholarship on His Life and Writings, 1750 to 1988, Detroit: Omnigraphics, 1991.
Jack Shreve "Christopher Columbus: A Bibliographic Voyage," Choice 29 (1991): 703–711.
Rudolf Simek, Heaven and Earth in the Middle Ages, trans. A. Hall. Woodbridge: The Boydell Press, 1996.
A. Williams, A. P. Smyth, and D. P. Kirby (eds.), A Biographical Dictionary of Dark Age Britain – England, Scotland and Wales c. 500 – c. 1500, London: Seaby, 1991.

ראו גם

הערות שוליים

^ בדה משתמש במילה globus כדי לתאר את צורת הכדור של הארץ.
^ On the Nature of Things, pp. 97 – 98.
^ A. Williams, A. P. Smyth and D. P. Kirby, A Biographical Dictionary of Dark Age Britain – England, Scotland and Wales c. 500 – c. 1500, p.57.
^ כל ההערות בסוגריים הן של המהדיר.
^ איוב כ"ו, ז'.
^ יש לזכור כי באותה תקופה עדיין סברו כי הארץ נמצאת במרכז היקום.
^ ספר הזוהר, חלק ג', דף י', עמוד א'.
^ Jack Shreve, "Christopher Columbus: A Bibliographic Voyage", p.704.
^ Foster Provost, Columbus: An Annotated Guide, p. 44.
^ https://elib.uni-stuttgart.de/bitstream/11682/5268/1/ReinhardKrueger.pdf