מישור קוֹלכֵתִי (בגאורגית: კოლხეთის დაბლობი) הוא מישור במערב גאורגיה. מרבית שטחו מצוי תחת ריבונותה של גאורגיה; חלקו הצפון-מערבי נשלט על ידי הבדלנים של חבל אבחזיה.
גבולות מישור קולכתי: מצפון-מערב למישור מתנשאים הרי הקווקז הגדול; חלקו הצפון-מזרחי של המישור מופרד מאותם הרים על ידי הרמה המישורית הגבוהה של רצ'ה; ממזרח למישור (במרכז גאורגיה) מצויים הרי ליחי, שמפרידים אותו מהעמקים של מזרח גאורגיה; בדרום, המישור גובל בהרי הקווקז הקטן. (רכס הרי ליחי, שממזרח למישור, מחבר את הרי הקווקז הגדול שמצפונו אל הרי הקווקז הקטן שמדרומו); גבולו המערבי של המישור הוא הים השחור.
צורתו של מישור קולכתי מזכירה משולש, שבסיסו הרחב חוףהים השחור במערב, ואילו קודקודו הנגדי נמצא בקצה המזרחי של המישור, בקרבת העיר זסטפוני שבחבל אימרתי. בצפון-מערב ובדרום-מערב, המישור חודר כרצועות שפלה צרות בין ההרים לים.
במישור קולכתי שורר אקלים סובטרופי גשום (לח ומאוזן). הטמפרטורה הממוצעת של החודש הקר ביותר, ינואר, היא 5 מעלות חום; הטמפרטורה הממוצעת של החודש החם ביותר, אוגוסט, הוא 22.5 מעלות חום. הגשמים הרבים ביותר יורדים בחלקו הדרום-מערבי של המישור, על חוף הים השחור בחבל אג'ריה; כמותם השנתית הממוצעת שם היא 2500 מילימטרים. ככל שמתרחקים מהים, כמות הגשמים פוחתת; הכמות הממוצעת של הגשמים במזרח המישור היא 1200 מילימטרים. המישור מאופיין במשטר רוחות מעורב: בריזות מערביות לחות מכיוון הים השחור ורוחות פן יבשות ממזרח.
מישור קולכתי נוטה בשיפוע קל כלפי מערב - לכיוון הים. המישור בנוי מאדמת סחף שטוחה (שהובאה אליו על ידי הנהרות שחוצים אותו) ומגבעות עד גובה 200 מטרים, שחלקיקיהן נסחפו למקום על ידי רוחות. מעט יותר מ-10% מקרקע המישור הוא ביצתי (בעיקר בחלקו המערבי).
הנהר העיקרי של חבל קולכתי הוא ריוני. יובליו העיקריים של ריוני הם הנהרות קווירילה, חניסצקאלי, צחניסצקאלי וטחורי. גם הנהרות אנגורי, קודורי, סופסה ונטנבי זורמים במישור קולכתי בקטעים התחתונים של אפיקיהם. העמקים, שנהרות המישור חורצים בו, אינם עמוקים. הנהרות ניזונים ממי גשמים, מי תהום ומי הפשרת שלגים. מקורות המים של חלקם הם גם מי הפשרת הקרחונים שבהרים. באביב, עם הפשרת השלגים, הנהרות עולים על גדותיהם וגורמים לשיטפונות; גם כמויות גדולות של גשמים בקיץ גורמות מדי פעם לאותה תוצאה.
באזורי החוף שבמערב המישור קיימות ביצותמיוערות, שמאופיינות בעיקר בעציאלמוןוערבה. באזורים הלא-ביצתיים של מישור קולכתי ישנם שרידי יער קולכי קדום, שבהם גדלים בעיקר עצי אלון, אלה לבנה, אשור, ערמון, אגוז (מזן Pterocarya Fraxinifolia) ו-Zelkova Carpinifolia. כמו כן, במישור קולכתי נפוצים זנים שונים של שיחים ירוקי-עד וצמחי ליאנה מטפסים.
משנת 2007, כשליש מחלקו המערבי של מישור קולכתי נכלל ברשימה הניסיונית של אתרי מורשת עולמית, משום שהאזור משמר ערכים ייחודים בתחומי הטבע ותולדות כדור הארץ.[1]
החל משנות ה-30 של המאה ה-20, שבהן יובשו מרבית הביצות במישור קולכתי, כמעט כל קרקעותיו הלא-עירוניות (למעט המיוערות והביצתיות) משמשות לחקלאות. המישור משופע במטעיתירס, ירקות ופירות וכן בכרמיענבים. באזורי החוף שבמערב המישור מגדלים תה ופירות הדר. ניתן למצוא גידולי תה גם באזורים פנימיים יותר של המישור, בעיקר בחלקו המערבי (חבל סמגרלו), אך גם בנפות צקאלטובו וחוני (חבל אימרתי שבחלק המזרחי).
