PROFILPELAJAR.COM

מימי שרתון
Mimi Sheraton
	לפי צילום מ-2016 מאת נילסון בארנרד, עבור Getty Images תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	10 בפברואר 1926; פלטבוש, ארצות הברית
פטירה	6 באפריל 2023 (בגיל 97); מנהטן, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק; תיכון מידווד ;

מימי שרתון (באנגלית: Mimi Sheraton;‏ 10 בפברואר 1926 – 6 באפריל 2023) הייתה עיתונאית יהודייה-אמריקאית, מבקרת מסעדות ומחברת ספרי בישול. בשנים 1976–1983 עבדה כמבקרת מסעדות ב"ניו יורק טיימס".

ביוגרפיה

מימי שרתון נולדה בשם מרים סולומון בפלטבוש, ברוקלין, ניו יורק, דור שלישי למהגרים יהודים ממזרח אירופה וממרכזה (פולין, גרמניה ורומניה של ימינו). הוריה נולדו בניו יורק. אביה, ז'וזף סולומון, היה סוחר פירות וירקות ב"שוק המזון הסיטונאי וושינגטון" ("Washington Market") בטרייבקה. אימה של מימי, ביאטריס, הייתה ידועה במשפחה כבשלנית טובה.

אחרי שסיימה בשנת 1943 את לימודיה בתיכון "מידווד" ("Midwood"), למדה שיווק וכתיבה עיתונאית בבית הספר למסחר של אוניברסיטת ניו יורק. בעת לימודיה עבדה בפרסום לרהיטים ותכשיטים. שרתון למדה לבשל לבד מתוך מתכונים של המגזין "גורמה" ("Gourmet")^[1] ולמדה קורס ערב בעיצוב פנים. בעת שעבדה במדור לעיצוב בית של המגזין "סבנטין" ("Seventeen Magazine")^[2] התחילה לכתוב גם על אוכל. בשנת 1945 התחתנה עם ביל שליפמן, חייל אמריקאי שחזר ממלחמת העולם השנייה ושינתה את שם משפחתה לשרתון. אז עברה לגור בגריניץ' וילג', שם היא התגוררה עד למותה.

בתחילת שנות ה-60 יצאה למסע של ארבעה חודשים ברחבי העולם כדי לכתוב מדריך נסיעות ל-60 ערים מפורסמות בעולם. את הטור הראשון שלה בביקורת מסעדות כתבה שרתון בשבועון "קיו" שהתמזג עם "ניו יורק מגזין". שם נדרשה לכתוב בשם העט "מרתה מרטין". עבדה אחר כך כמבקרת מסעדות של וילג' וויס ושל New York Magazine. בדצמבר 1975 התקבלה לעבוד כמבקרת מסעדות ב"ניו יורק טיימס" ומילאה תפקיד זה במשך שמונה שנים. השתלמה בבישול ב"צ'אינה אינסטיטוט" בניו יורק, בבית הספר "לה קורדון בלה" בפריז, כמו כן אצל מורים פרטיים לבישול בקופנהגן, בביירות, בפנום פן ובאיסטנבול.

בעבודתה כמבקרת מסעדות האלמוניות הייתה מרכזית בעיניה. בעת עבודתה ב"ניו יורק טיימס" לצורך כתבותיה נהגה לבקר במסעדה אחת בין שלוש לשתים עשרה פעמים לפני שכתבה את התרשמותה מהמסעדה. אחרי שעזבה את "ניו יורק טיימס" ב-1983 עבדה כמבקרת מסעדות בשורה של מגזינים כולל "טיים", "קונדה נאסט טרוולר", "ואניטי פייר", "הארפר'ס בזאר" ו"ווג". נשלחה בין היתר לכתוב בתחום "החיים הטובים" בארצות רבות, כולל ברזיל, ארגנטינה וישראל (בה ביקרה ב-1994). היא למדה בבית הספר למלונאות של אוניברסיטת קורנל ובמכון הקולינרי של אמריקה בסנט הלנה, קליפורניה. בשנות ה-2000 כתבה שרתון מדור אוכל מצחיק ב"דיילי ביסט".

פחות מעשור אחרי הנישואים הראשונים התגרשה ונישאה לאדם בשם דיק פלקונה, איתו ילדה בן.

נפטרה בניו יורק ב-6 באפריל 2023.

ספרים

The Seducer's Cookbook, 1964
City Portraits; a Guide to 60 of the World's Great Cities, 1964
The German Cookbook, 1965
Family Circle's Barbecues From Around the World, 1973
Visions of Sugarplums: A Cookbook of Cakes, Cookies, Candies & Confections from All the Countries that Celebrate Christmas, 1986
The Whole World Loves Chicken Soup, 1995
Eating My Words: An Appetite for Life
1,000 Foods to Eat Before you Die
From My Mother's Kitchen, 1977 - (ממטבחה של אמי) ספר המתכונים הראשון שלה
Mimi Sheraton's Favorite New York Restaurants, 1991
Food Tales, 1992
Food Markets of the World, 1997
Hors d'Oeuvres & Appetizers, 2001
The Bialy Eaters, 2000 (אוכלי ה"ביאלי")
Eating My Words, 2004