הסוכנות הייתה תחת שליטה ישירה של משרד הפנים (המוכרת באוקראינית בראשי התיבות MVS), ונחשבה כמושחתת.[1]
היסטוריה
ב-2 בפברואר 1713, בפקודת הקיסר פיוטר הראשון, הוקמה מיליציה ארצית באוקראינה מתוך גדודים של הצבא הרוסי ששכנו באוקראינה וגייסו חיילים במיוחד לביצוע חובות אבטחה ושמירה. מאז 1722 הורשו קוזאקים מקומיים להצטרף למיליציה. בשנת 1736, על פי בקשתו של הפילדמרשלמיניך, שונה שם יחידות המיליציה לחיל המיליציה האוקראיני שהיה אחראי ל-20 גדודי פרשים.
בשנת 1762, הקיסר פיוטר השלישי הורה לקרוא לחיל בפשטות בשם החיל האוקראיני. בשנת 1770 אוחד הקורפוס האוקראיני עם הצבא הסדיר הרוסי, אולם המס המיוחד ששילמה אוכלוסיית אוקראינה בגין אחזקת המיליציה חוסל רק בתחילת המאה ה-19 ועם זאת לא פעלה באוקראינה משטרה לאומית של ממש וכוחות השיטור היו כפופים לאימפריה הרוסית, לצבאה או למחלקת המשטרה שלה.
למרות אוטונומיה מבצעית מסוימת, כל התקנות ותקני השיטור נקבעו על ידי המשרד המרכזי; מוסקבה תיאמה באופן ישיר פעולות חשובות באוקראינה (כגון חקירות נגד שחיתות בנוגע למדינאים בדרגים גבוהים או נושאים אחרים הקשורים לפוליטיקה), כולל הצבת חטיבות בלשים ממשרדים מרכזיים במקרה הצורך. המיליציה האוקראינית השתמשה באותם דרגות, סמלים ורכבים כמו שאר המיליציה הסובייטית.
כמו כל משרדי הפנים של ברית המועצות, המשרד האוקראיני כלל לא רק את המיליציה, אלא גם את הענף הרפובליקני של שירותים שאינם משטרתיים, כגון:
משרד הפנים האוקראיני היה מעורב ישירות בדיכוי פוליטי סובייטי באוקראינה. מאז פיצול הנ.ק.ו.ד. ופיצול המשטרה החשאית למשרד לביטחון פנים ולוועדה לביטחון המדינה, המיליציה הפכה לכלי דיכוי משני בידי הק.ג.ב, ומילאה משימות כמו:
ניהול אישומים מפוברקים של פשעים לא פוליטיים נגד דיסידנטים אוקראינים (כמו ויאצ'סלב צ'ורנוביל)
התמודדות עם מחאות המוניות מדי פעם נגד השלטון הסובייטי
שוטרים ממחלקת הסדר הציבורי במיליציה מסיירים ברחוב חרשצ'אטיק במרכז קייב.
רפורמה לאחר העצמאות ופרשת גונגאדזה
מאז העצמאות ולפני הרפורמה החוקתית בשנת 2004, שר הפנים של אוקראינה היה כפוף ישירות לנשיא אוקראינה (היה ממונה על ידי הנשיא באופן חד צדדי), היה חבר רשמי בקבינט השרים של אוקראינה. לפני המהפכה הכתומה מונו לשרים רק גנרלים מהמיליציה (ולא מדינאים אזרחיים).
המיליציה האוקראינית נודעה לשמצה כארגון שהפר חוק ופגע בזכויות אדם באופן שיטתי. המקרה הידוע ביותר לשמצה הוא מעורבות הסוכנות ברצח העיתונאי גאורגי גונגאדזה בשנת 2000. זמן קצר לאחר היעלמותו של גונגאדזה, נחשפו הקלטות של רס"ן מלניצ'נקו.
קטע מהשיחות שהוקלטו הציג את שר הפנים קרבצ'נקו כמבטיח לנשיא קוצ'מה "לדאוג" לעיתונאי האופוזיציה. על פי ההקלטות, קרבצ'נקו אמר לקוצ'מה כי הוא שולט בקבוצה מיוחדת של בלשים ברמה גבוהה "ללא שום מוסר, ומוכנים לעשות הכל".
גופתו ערופת הראש של גונגאדזה נמצאה מאוחר יותר ביער, והחלה חקירה ארוכה. בשנת 2005, זמן קצר לאחר המהפכה הכתומה, הופיעו התוצאות הראשונות של החקירה. שלושה מחברי חוליית הבלשים במשרד הפנים הואשמו בחטיפה ורצח גונגאדזה. צו בינלאומי הוצא למפקדם, הגנרל אולכסיי פוקאץ', שכביכול הסתתר מחוץ למדינה.[2]
במארס 2005 נמצא השר לשעבר קרבצ'נקו, המשתתף העיקרי בתיק, כשהוא נורה בראשו (כביכול בידו שלו). מאוחר יותר, בספטמבר 2010, הוציאה לשכת התובע הכללי באוקראינה הצהרה לפיה התובעים הגיעו למסקנה שקרבצ'נקו הורה לפוקאץ' לבצע את הרצח, וקבע כי פוקאץ' הודה ברצח.[2]
בהקלטות מלניצ'ן כונתה קבוצת מתנקשים בשם "אורלי" ("נשרים") מאת השר. מאז, הביטוי "אורלי מקרבצ'נקו", הפך לסמל של הפקרות ואכזריות בגופי אכיפת החוק באוקראינה.
משרד הפנים וקמפיין אוקראינה ללא קוצ'מה
בשנים 2000–2001 ניסה משרד הפנים להתמודד עם קמפיין אוקראינה ללא קוצ'מה, שהיה חלק ממחאה המונית נגד הנשיאליאוניד קוצ'מה, בשיטות שונות: מהתקפות ישירות ועד להסתננות לחוגי האופוזיציה. העימות האחרון התרחש ב-9 במרץ 2001 ברחובות המרכזיים של קייב, כולל עימותים בין מפגינים ליחידות פיזור מהומות של המיליציה שביצעו מעצרים המוניים של צעירים בעיר.
משרד הפנים במהלך המהפכה הכתומה ובשנים מאוחרות יותר
ילדה מצמידה פרחים למגינים של קציני המיליציה בקייב במהלך המהפכה הכתומה.
במהלך הבחירות בשנת 2004 והמהפכה הכתומה, המיליציה לא התעמתה עם מחאות האופוזיציה, אם כי גורמים בתקשורת טענו שהפקודות בהתאמה ניתנו ליחידות פיזור המהומות שלה על ידי מפקדים בכירים ומנהיגי המדינה. עימותים קלים בין מפגינים ליחידת ברקוט אירעו בעיר צ'רניהיב, אך שני הצדדים הסכימו שהם מקריים ועוררו על ידי כוחות לא ידועים. האופוזיציה האשימה גם את המיליציה במעורבות בניסיון להונאות בחירות בקלפיות.
בפברואר 2005, לאחר המהפכה, כחלק מהשינויים הדמוקרטיים שלאחר הבחירות, מינה הנשיאויקטור יושצ'נקו את יורי לוצנקו לשר הפנים החדש. בניגוד לקודמיו, לוצנקו היה פוליטיקאי קרייריסט ומעולם לא שירת במיליציה או בשום רשות אכיפת חוק אחרת. יתרה מכך, כאחת הדמויות המרכזיות במפלגה הסוציאליסטית באוקראינה, לוצנקו השתתף בכמה מחאות ועימותים עם המיליציה. השר החדש דרש את התפטרותם של אותם קצינים המעורבים בסחיטה. היה זה צעד משמעותי לקראת ביסוס שליטה אזרחית במיליציה האוקראינית.
בינואר 2006 הודה השר לוצנקו כי משרד הפנים מחזיק בראיות שיאפשרו לחקור ולהאשים את הנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה במקרה של הפרטה לא חוקית. מאוחר יותר, על פי התיקונים החוקתיים של שנת 2004 שנכנסו לתוקף לאחר הבחירות לפרלמנט ב-2006, הוחלט כי שר הפנים מועמד כעת על ידי ראש הממשלה וממונה על ידי ועדה של המועצה העליונה, ללא השפעה רשמית של הנשיא. כך מונה מחדש יורי לוצנקו, השר דאז, שמונה בעבר על פי הנוהל הישן, ובכך הפך לשר הראשון שהקואליציה הפרלמנטרית הסכימה עליו ומונה על ידי הפרלמנט.
ב-1 בדצמבר 2006 פיטרה המועצה את לוצנקו ומינתה את ואסיל צושקו מהמפלגה הסוציאליסטית לשר החדש. כמו קודמו, גם צושקו היה פוליטיקאי אזרחי (ובעבר מנהל כרם), שלא היה קשור למיליציה לפני מינויו. בנוסף, צושקו היה שר הפנים הראשון שאינו כפוף לנשיא.
עם זאת, בשנת 2007 לוצנקו חזר לתפקיד השר ונשאר שם עד הבחירות שהביאו לשלטון את ויקטור ינוקוביץ' בשנת 2010. לאחר בחירתו של ינוקוביץ' מונה אנטולי מוהיליוב לתפקיד השר; הוא היה קצין מיליציה והחזיק בדרגת אלוף-משנה במיליציה. ויטאלי זכרצ'נקו ירש אותו בנובמבר 2011.
שוטרים ורכב סיור של משטרת התנועה האוקראינית של המיליציה במרכז קייב.
במאי 2007, המשבר הפוליטי המתמשך באוקראינה הוביל לסכסוך בתחום השיפוט סביב כוחות הפנים במדינה. בעקבות עימותים פוליטיים קלים שהיו מעורבים בהם כוחות של המיליציה וכוחות ביטחון נשיאותיים, הנשיא ויקטור יושצ'נקו הוציא צו לפיו כוחות הפנים עוברים מאחריות משרד הפנים לידי לשכת הנשיא. במשרד הפנים מתחו ביקורת הן על הצו והן על הצעד הזה.
שני הצדדים במשבר הפוליטי הצליחו להימנע מעימותים נוספים בין אוכפי החוק. כעת חזרו כוחות הפנים, כמו גם כל יחידות המיליציה, למשימותיהם השגרתיות והקימו מחדש תיאום מעשי. עם זאת, המחלוקת המשפטית על כוחות הפנים נותרה לא פתורה, עד לרפורמה המשטרתית.
לדברי ראש האיגוד המקצועי של עובדי רשויות אכיפת החוק אנטולי אונישצ'יוק, מחקרים סוציולוגיים הראו כי 3.9% מקרב אנשי המיליציה האוקראינית סמכו על המדינה, ואילו 67.7% איבדו את האמון בה.[3]
פירוק המיליציה, 2015
בעקבות רפורמות שיזם נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו בעקבות המהפכה האוקראינית בשנת 2014, החלה ב-3 ביולי 2015 המשטרה הלאומית להחליף את המיליציה.[1] באופן רשמי המשטרה הלאומית החליפה את המיליציה ב-7 בנובמבר 2015. באותו יום שאר קציני המיליציה הפכו לקציני משטרה לאומית "הפועלים זמנית". הם היו זכאים לגיוס כשוטרים לאומיים אם עמדו בקריטריוני גיל ועברו הכשרה מחודשת ולאחר בדיקות "יושרה".[4]
כמה שוטרי מיליציה באוקראינה עבדו כסחטנים וכגובי חובות.[8]
בשנת 2013 קיבלה המיליציה את האחוז הגבוה ביותר בקרב אוקראינים שנתנו שוחד עם 49%.[9] במקביל הם ראו (עם 64%) את המילציה שלה כעל התחום השני הכי מושחת במדינה.
.jpg)
_-_1.jpg)
