מילבה מאריץ' נולדה למשפחה מבוססת ממוצא סרבי, בעיירה קטנה באזור וויבודינה (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בסרביה) כבת בכורה מבין 3 ילדים. אביה, איש צבא בעברו, עבד לאחר לידתה בבתי משפט בערים שונות בסרביה ובהן בזאגרב (שבאותה העת הייתה ידועה גם בשמה האחר, אגרם).
בשנת 1891 השיג אביה אישור מיוחד לרשום את בתו כתלמידה פרטית בבית הספר המלכותי בזאגרב (שקיבל בנים בלבד). מאריץ' עברה את מבחני הכניסה, ונכנסה לכיתה י' בשנת 1892. היא קיבלה אישור מיוחד ללמוד שעורים בפיזיקה ועברה את בחינות הסיום בספטמבר 1894. הציונים שהשיגה במתמטיקה ובפיזיקה היו הגבוהים ביותר שבית הספר העניק למי מתלמידיו. במהלך לימודיה בתיכון למדה במגמה ריאלית, דבר שלא היה נפוץ בזמנו לבנות. מאריץ' המשיכה בבית הספר הגבוה לבנות בברן שבשווייץ וזכתה שם לתעודת בגרות.
בקיץ 1896 למדה במשך סמסטר אחד רפואה באוניברסיטת ציריך. לאחר מכן, בחורף 1896 עברה מאריץ' ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בפוליטכניון של ציריך (שהפך מאוחר יותר למכון הטכנולוגי של ציריך). מוסד זה היה מוסד הלימודים היחיד שהסכים לקבל נשים בתחומי לימוד אלו והיא הייתה האישה החמישית שהתקבלה לשורותיו והיחידה במחזור שלה. במשך שנה למדה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה ושבה ללימודיה בציריך.
בשנת 1899 עברה את הבחינה הראשונה לתואר בהצלחה, אולם במבחן התואר הסופי בשנה לאחר מכן נכשלה.
מאריץ' הכירה את אלברט איינשטיין במהלך לימודי המעבדות בפיזיקה, אולם בני הזוג שמרו על יחסיהם בחשאי היות שמשפחתו של איינשטיין התנגדה להם.
בשנת 1901 חזרה מאריץ' על מבחן הדיפלומה ונכשלה בשנית. לאחר מכן שבה לסרביה ושם נודע לה כי היא בהריון. ב-4 בפברואר 1902 נולדה בסרביה בתם הבכורה ליזרל, אותה לא פגש איינשטיין מעולם. שמה נזכר בפעם האחרונה במכתב מספטמבר 1903, שם נאמר כי היא סובלת ממחלת השנית. לא ברור מה עלה בגורלה, ההשערות הן כי נפטרה מהמחלה או נמסרה לאימוץ. קיומה של ליזרל לא היה ידוע לביוגרפים עד 1986, עת התגלתה חליפת המכתבים בין איינשטיין למשפחתה של מילבה בסרביה.
ב-6 בינואר 1903 התחתנו איינשטיין ומילבה. ב-14 במאי1904 נולד בנם הנס אלברט.
מילבה הצטרפה לבעלה בפראג ובציריך, שם גם נולד בנם השני אדוארד (כונה בפיהם "טדל") ב-28 ביולי 1910.
ביוגרפים שונים מייחסים למאריץ' חלק פחות או יותר משמעותי בניסוח העבודות שפרסם איינשטיין בשנת הפלאות (1905), אולם לא נמצא לכך כל ביסוס עובדתי, ומאריץ' עצמה מעולם לא העלתה טענה כזו, אפילו לא ברמז.
משנת 1912 ניהל איינשטיין חילופי מכתבים חשאית עם אהובתו (ולימים אשתו השנייה) אלזה.
במהלך מספר חודשים התגוררו כל בני המשפחה בברלין ואז עזבה מאריץ' עם הילדים לציריך.
מברלין ניסה איינשטיין לשכנע את מאריץ' להתגרש ואפילו הבטיח לה בתמורה את סכום פרס נובל, אם יזכה בו.
לאחר חמש שנות מגורים בנפרד התגרשו בני הזוג ב-14 בפברואר1919.
בהסכם הגירושים נכתב שאם יזכה איינשטיין בפרס נובל לפיזיקה יעבור סכום הפרס לקרן על שם מאריץ' להחזקת ילדיהם, והיא תוכל להשתמש בכספי הריבית מקרן זו. ועדת פרס נובל נאותה ב-1922 להעניק לאיינשטיין את הפרס רטרואקטיבית לשנת 1921, אך בנימוקיה צוינה רק עבודתו על האפקט הפוטואלקטרי, ולא על פיתוח תורת היחסות הכללית, עבודתו העיקרית, שעדיין לא הייתה תמימות דעים בקרב הפיזיקאים לגבי נכונותה. כשהועבר לו הפרס, בסך 32,000 דולר, הוא העביר את סכום הפרס למאריץ', שקנתה בכסף שלושה בתים בציריך - באחד התגוררה ושני האחרים שימשו כהשקעה.
בשנת 1930 חלה הבן הצעיר אדוארד בסכיזופרניה ואושפז במוסד פסיכיאטרי.
עקב הוצאות האשפוז של אדוארד, נאלצה מאריץ' למכור את שני הבתים. הבית השלישי, בו התגוררה מאריץ', הועבר לרשות איינשטיין כדי למנוע את הצורך למכור גם אותו. איינשטיין המשיך להעביר למאריץ' ולאדוארד קיצבה עד סוף ימיהם.
הנס אלברט, לימים פרופסור ב-UCLA, נפטר בארצות הברית בשנת 1973. אדוארד נפטר ב-25 באוקטובר1965 בשווייץ.
בשנת 2005 הוצב לוח זיכרון על ביתה בציריך וב-2008 גם על הבית בו נפטרה, גם הוא בציריך.
לקריאה נוספת
Allen Esterson, David C. Cassidy, Einstein's Wife: The Real Story of Mileva Einstein-Marić, MIT Press, 2019
