מילא 18 הוא רומן מאת ליאון יוריס, שעלילתו מתרחשת בוורשה הכבושה על ידי הנאצים, בפולין, שלפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. מילא 18 נכנס לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס והגיע למקום השני באוגוסט 1961.[1] עבודתו של יוריס, המבוססת על אירועים אמיתיים, מגוללת את הכיבוש הנאצי בפולין ואת הזוועות של דה-הומניזציה שיטתית וחיסולה של עם יהדות פולין. השם "מילא 18" נלקח מבונקר המטה של לוחמי ההתנגדות היהודים מתחת לבניין ברחוב מילא 18. המונח "גטו" מקבל משמעות ברורה יותר כאשר המנהיגים היהודים האמיצים נלחמים בקרב אבוד לא רק נגד הנאצים ועוזריהם, אלא גם משתפי פעולה מקומיים ובינם לבין עצמם. בסופו של דבר, ככל שהגטו מצטמצם להריסות, כמה אנשים אמיצים עם מעט כלי נשק וללא עזרה מבחוץ מקבלים את הפיקוד על הגנת הגטו, מקימים צבא מאולתר ויוצאים לקרב.
הספר תורגם מאנגלית לעברית על ידי יעל נמרודי, בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1995.
סיכום
כמו בספרים רבים אחרים של יוריס,[2][3][4] הסיפור מסופר ברובו מנקודת מבטו של עיתונאי; במקרה זה, עיתונאי אמריקני-איטלקי, כריסטופר דה מונטי, שנשלח לוורשה לאחר שסיקר את מלחמת האזרחים בספרד. אף שהוא נועד להיות צופה מבולבל ונייטרלי, הוא נפגש גם עם ההיררכיה הנאצית וגם עם יהודי ורשה. הוא מנהל רומן נלהב עם אשתו של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית ובנוסף הוא פוגש בזונות שסיפקו הנאצים.
בזמן שהגטו מוקף ומצטמצם להריסות, הוא זורק את חלקו עם המגינים הנועזים. הוא אחד הניצולים הבודדים שמצליח לברוח עם צעירה, גבריאלה רק, בהריון לילד של אחד המגנים, אנדריי אנדרופסקי, קצין צבא פולני לשעבר.[5]
דמויות
- אנדריי אנדרופסקי הוא קצין חטיבת אולאן בצבא הפולני, ויהודי. הוא חם מזג וכמה דמויות אחרות מעירות שהוא הכי טוב בהובלת פרשים ונלחם ללא תקווה עד הסוף. הוא נשאר בגטו לאחר נפילת הבונקר במילא 18 שם מת לאחר מכן.
- גבריאלה ראק היא חברתו של אנדריי אנדרופסקי, אף על פי שהם מחליטים לא להתחתן בגלל המוצא היהודי של אנדריי. היא עבדה בשגרירות אמריקאית בוורשה לפני המלחמה ובסוף הספר נשאה את ילדו של אנדריי.
- כריסטופר דה מונטי הוא עיתונאי שאביו איטלקי ואמו אמריקאית. בעודו מתנגד לפשיזם ונחוש בדעתו להוציא את האמת לעולם, הוא אינו מסייע ללוחמים בגטו עד שנאלץ להיכנס לגטו על ידי קצין תעמולה נאצי בפולין. הוא האדם היחיד שידע את מיקומם של כל יומני הגטו.
- אלכסנדר ברנדל הוא ממובילי ההתקוממות ואביו של וולף ברנדל. הוא התחיל יומן, אשר מאוחר יותר הורחב ל-24 כרכים על ידי אנשי הגטו. מבוסס באופן רופף על עמנואל רינגלבלום.
- וולף ברנדל הוא בנו של אלכסנדר ואחד ממנהיגי המרד. הוא בורח מהגטו עם קומץ ניצולים כולל חברתו רחל ברונסקי. בסוף הספר כותב כריסטופר דה מונטי כי רחל וולף לא נלחמה בקבוצת התנגדות יהודית אחרת.
- רחל ברונסקי היא בתם של פול ודבורה ברונסקי וחברתו של וולף ברנדל. לצד היותה מוזיקאית מוכשרת וחיילת מצוינת, היא מסייעת לוולף בפיקוד חלקו בצבא. כשההתקוממות מסתיימת בורחת ווולף עם כמה אחרים מהביוב ולמקום מבטחים.
- דבורה ברונסקי היא אהובתו של כריסטופר דה מונטי ואשתו של פול ברונסקי. היא גם אחותו של אנדריי אנדרופסקי. בעוד שדבורה לא חשה שום אהבה לפול, במיוחד לאחר שהוא מתנגד להתנגדות בגטו, היא מסרבת לעזוב אותו עד שהוא מת. לדבורה שני ילדים – רחל וסטפן ברונסקי.
- פול ברונסקי הוא בעלה של דבורה ברונסקי, ואף שהוא יהודי, אינו מעוניין להיות קשור ליהודים אחרים בשום דרך. הוא עובד במועצה היהודית ומאמין בשיתוף פעולה עם הגרמנים ומתנגד להתנגדות היהודית. בסופו של דבר הוא מתאבד לאחר שלא הצליח להתמודד עם הלחץ של שני הצדדים. מבוסס באופן רופף על אדם צ'רניאקוב.
- פרנץ קניג הוא גרמני אתני החי בפולין שמקבל מעמד גבוה יותר לאחר הפלישה הנאצית. ככל שהמלחמה מתקדמת, קניג מושחת יותר ויותר. הוא מצליח להוביל את פול ברונסקי לנהל את המכון הרפואי בוורשה.[5]
ראו גם
הערות שוליים
