מיכאיל יפימוביץ' קטוקוב (ברוסית: Михаил Ефимович Катуков; 17 בספטמבר 1900 - 8 ביוני 1976), פיקד על כוחות שריון במהלך מלחמת העולם השנייה, ונחשב לאחד ממפקדי השריון המוכשרים ביותר בצבא האדום.
ביוגרפיה
קריירה צבאית
קטוקוב נולד ב-17 בספטמבר 1900 בכפר במחוז מוסקבה, ובשנת 1919 התגייס לצבא האדום, ולחם בשורותיו במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. לאחר מכן שירת כמפקד כוח טנקים, ובשנת 1935 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית על שם סטלין. בשנת 1936 הועלה לדרגת קפיטן, ובשנת 1938 במהלך הטיהורים הגדולים מונה למפקד חטיבת הטנקים הקלה ה-5, שהשתייכה לקורפוס הממוכן ה-25. ביולי 1940 מונה למפקד דיוויזיית הטנקים ה-20, שהשתייכה לקורפוס הממוכן ה-9.
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ המתקפה הגרמנית ב-22 ביוני 1941, פיקד קטוקוב על דיוויזיית הטנקים ה-20, ולחם עמה בקרב ברודי. באוגוסט 1941 מונה למפקד חטיבת הטנקים ה-4, ופיקד עליה במהלך הקרב על מוסקבה. לאחר שהצליח לבלום את כוחות ארמיית הפאנצר השנייה על יד טולה, הפכה חטיבתו לחטיבת הטנקים ה-1 של המשמר. באפריל 1942 מונה קטוקוב למפקד קורפוס הטנקים ה-1, ובאוגוסט אותה שנה מונה למפקד הקורפוס הממוכן ה-3, עמו לחם במהלך מבצע מארס. בינואר 1943 מונה קטוקוב למפקד ארמיית הטנקים הראשונה, ופיקד עליה במהלך קרב קורסק, קרב דנייפר ובמבצע דנייפר-קרפטי. באפריל 1944 שונה שם הארמייה לארמיית המשמר המשוריינת הראשונה, ובספטמבר אותה שנה לחם עמה במבצע לבוב-סנדומייז', ועל כך קיבל ב-23 בספטמבר את עיטור גיבור ברית המועצות. בינואר 1945 לחמה הארמייה שבפיקודו במבצע ויסלה-אודר, וב-18 בינואר כבשה הארמייה את העיר לודז'. בחודשים פברואר ומרץ לחמה הארמייה בפומרניה המזרחית, וב-6 באפריל קיבל שוב את עיטור גיבור ברית המועצות. באפריל פיקד קטוקוב על הארמייה במהלך הקרב על ברלין, והשתתף בהבקעת הקו הגרמני ברמות זלו. לאחר מכן צלחה הארמייה בפיקודו את נהר השפרה יחד עם ארמיית המשמר השמינית, ולחמה בברלין עד לכניעתה ב-2 במאי.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה פיקד קטוקוב על כוחות השריון הסובייטיים בגרמניה, ובשנת 1955 מונה למפקח הכללי של הצבא האדום. בשנת 1963 פרש קטוקוב לביתו, וב-8 ביוני 1976 מת בביתו שבמוסקבה, ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.
קישורים חיצוניים
