מארוס נולד בטורונטו וקיבל תואר ראשון באמנויות באוניברסיטת טורונטו בשנת 1963 ותואר שני באמנויות ותואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנים 1964 ו-1968. הוא קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת טורונטו בשנת 2005. מארוס היה פרופסור להיסטוריה ודיקן ללימודי תואר שני באוניברסיטת טורונטו, ושימש במשך תשע עשרה שנים כמנהל המוסד. הוא היה עמית בכיר במכללת מאסי עד שנת 2017 והוא פרופסור אמריטוס ללימודי השואה בקתדרה על שם קנצלר רוז וריי וולף.
בשנת 1981 כתב מארוס יחד עם רוברט פקסטון את "משטר וישי בצרפת והיהודים", שהוכיח שהאנטישמיות של צרפת וישי הייתה אנדוגנית לאזור ולא נכפתה מבחוץ וכי ממשלת וישי, שניצלה מכיבוש לתקופת מה, הייתה אכזרית ואנטישמית ביחסה ליהודים אפילו יותר ממדינות שבניגוד לווישי היו למעשה תחת הכיבוש הנאצי, במיוחד בתפקידה של ממשלת וישי בארגון גירושם של היהודים למחנות ההשמדה.
ספרו של מארוס "השואה בהיסטוריה" (1987) יישם את כלי הניתוח ההיסטוריוגרפי על הספרות העצומה בנושא, וניסה להבהיר סוגיות כמו בעיית הייחודיות והאוניברסליות של השואה; דעת הקהל ביחס ליהודים באירופה הנאצית; אנטישמיות כגורם לשואה; התנגדות יהודית בשואה; תפקיד היודנראט; העומדים מהצד (אוכלוסיות מקומיות ותפקידן ברדיפת היהודים בתקופת השואה); ותפקידן של הכנסיות בשואה. הוא כתב גם על ההיסטוריה של תנועות הפליטים האירופיות במאה העשרים ועל השבת רכוש יהודי שדוד מתקופת השואה בשנות ה-90.[1]
ספרו "לקחי השואה", שפורסם בשנת 2015, עוסק במחלוקות ההיסטוריות והמוסריות הכרוכות בפרשנות השואה ומשמעותה. מארוס טען בספר זה כי אין לקח מוחלט מהשמדת יהודי אירופה, ושישנן שאלות רבות ומתפתחות, שיש ללמוד ולפרש באופן מתמשך.[2] ספריו תורגמו לצרפתית, גרמנית, פולנית, עברית, פורטוגזית ויפנית.
תפקיד בוועדה ההיסטורית הבינלאומית-קתולית לחקירת השואה
באוקטובר 1999 היה מארוס אחד משלושה חוקרים יהודים שמונו לוועדה ההיסטורית הבינלאומית-קתולית-יהודית לחקור את תפקידו של האפיפיורפיוס השנים עשר במהלך השואה.
הוועדה הייתה אמורה לסקור ולדון ברשומות הוותיקן שפורסמו בעבר בנוגע לתקופת מלחמת העולם השנייה ולדווח על הערכתם. באוקטובר 2000 הוציאה הנציבות דוח ראשוני ובו 47 שאלות על תגובת הוותיקן לשואה. לאחר מכן, בשנת 2001, דחה הוותיקן את מאמצי הוועדה לגשת לארכיון הוותיקן של פיוס ה-12 מתקופת המלחמה, והוועדה התפרקה בעקבות המחלוקת. בראיון בג'רוזלם פוסט הביע מארוס צער על כך שהוועדה נתקלה ב"קיר לבנים" בנושא פתיחת ארכיוני הוותיקן.[3]
מחלוקת מכללת מאסי
ב-26 בספטמבר 2017, בארוחת צהריים במכללת מאסי, הצטרף לשולחן יו סגל, שהיה אז בעל תואר מאסטר ממכללת מאסי, שם ישב גם סטודנט שחור. מארוס העיר, "אתם יודעים שזה המאסטר שלכם, אה? אתם מרגישים את השוט?"[4][5] מארוס התנצל על ההערה והתפטר מתפקידו כעמית בכיר במכללה ב-1 באוקטובר 2017 במכתב לראש המכללה, בו הצהיר על "חרטתו העמוקה ביותר כלפי כל מי שאולי פגעתי בו". הוא הוסיף, "אני כל כך מצטער על מה שאמרתי, במאמץ ירוד להומור ... אני רוצה להבטיח למי ששמע אותי ... שאמנם לא הייתה לי שום כוונה רעה כלשהי, אבל אני יכול להבין כיצד מי שעל יד השולחן ואלה ששמעו על כך יכולים להעלב מדברי."[6]
חיים אישיים
בשנת 1971 התחתן מארוס עם רנדי גרינשטיין; לבני הזוג שלושה ילדים.
Marrus, Michael R. (1977). "European Jewry and the Politics of Assimilation: Assessment and Reassessment". The Journal of Modern History. 49: 89–109. doi:10.1086/241541. S2CID143795089.
The Politics of Assimilation: The French Jewish Community at the Time of the Dreyfus Affair, 1971; second ed. 1980 (book publication of Ph.D. dissertation).
Coauthored with Robert O. Paxton, Vichy France and the Jews, 1981.
Marrus, Michael R.; Paxton, Robert O. (1982). "The Nazis and the Jews in Occupied Western Europe, 1940-1944". The Journal of Modern History. 54 (4): 687–714. doi:10.1086/244227. S2CID144716937.
The Unwanted: European Refugees in the 20th Century, 1985.
The Holocaust in History, 1987.
The Nazi Holocaust: Historical Articles on the Destruction of European Jews, 9 volumes, 1989. Editor.
"Three Roads From Nuremberg"; Tablet magazine; Nov. 20, 2015.
Marrus, Michael R. (1994). "Reflections on the Historiography of the Holocaust The Hedgehog and the Fox: An Essay on Tolstoy's View of History. Isiah Berlin". The Journal of Modern History. 66: 92–116. doi:10.1086/244779. S2CID146939600.
