"מידע רוצה להיות חופשי" הוא ביטוי המבטא את עמדת התומכים בהפיכתו של מידע בעולם, ובאינטרנט בפרט, לחופשי, חינמי ונטול הגבלות. הביטוי מתייחס למתח הקיים בין גישות שונות ביחס למידע, בדגש על הדוגלים בשליטה במידע ובמידורו מול התומכים בהפצה רחבה וחופשית שלו.
מצד אחד... מידע כביכול רוצה להיות יקר משום שהוא כה רב ערך. המידע הנכון במקום הנכון יכול לשנות את חייך. מאידך, מידע כמעט רוצה להיות חופשי, משום שהעלויות של הפצתו הולכות ופוחתות באופן מתמשך. כך שני קטבים אלו נמצאים בעימות זה מול זה.
הציטוט כולו מציג למעשה את שני צדי הקונפליקט, וכך יכול לשמש גם את אלו התומכים בחופש המידע וגם את אלו המתנגדים לו, מסיבות שונות.
משמעות המילה Free
למילה האנגלית "Free", המשמשת מרכיב מרכזי במשפט "Information wants to be free", כמה פירושים בעברית:
הבולט בהם הוא חופשי, ולו שתי משמעויות שונות, גם אם קשורות. המשמעות הראשונה מתייחסת להפיכת המידע לנטול זכויות קניין ויוצרים, סוגיה בעייתית ומורכבת שקשה להאמין כי תמומש עולמית, מסיבות כלכליות ופוליטיות. המשמעות השנייה של "חופשי" נוגעת למידור מידע וצנזורה שלו על ידי רשויות שונות, לרוב מטיעונים ביטחוניים או פוליטיים.
עוד פירוש למילה Free הוא חינם, כלומר לא מידע שיש לשלם עבורו, למשל באמצעות "חומת תשלום", מה שהופך את נגישות הידע והמידע לתלוי מעמדות ויכולת כלכלית.
פירוש שלישי למילה Free בהקשר של מידע, הוא לא מגויס, כלומר מידע אובייקטיבי ועובדתי עד כמה שניתן, ולא כזה שמוטה על ידי בעלי עניין במטרה לקדם אינטרסים. סוגיה זו רלוונטית במיוחד לתחום העיתונות, למשל בפער שבין מידע חדשותי לבין תוכן שיווקי או פרסומי במקרים בהם ההבדלה אינה מוצהרת וברורה.
ידע, מידע, וזכויות יוצרים
המימרה "ידע הוא כוח" מיוחסת לפילוסוף והמדינאי האנגלי פרנסיס בייקון ביצירתו "מחשבות קדושות" (Meditations Sacrae) משנת 1597, אבל ההכרה בערכו הרב של ידע קיימת בתפישה האנושית במשך אלפי שנים, ומאפיינת תרבויות רבות מספור.[1]
התפתחויות טכנולוגיות שונות כמו מהפכת הדפוס במאה ה-15 השפיעו על האופן שבו בני אדם צוברים, מעבדים ומעבירים מידע וידע, והעלו סוגיות חדשות של בעלות על מידע ושל זכויות יוצרים. הופעתם של מחשבים, ואחריהם רשת האינטרנט שינו באופן מהותי את האופן, הכמות והמהירות שבהם אפשר לאחסן, להעתיק ולהפיץ מידע. שינויים אלו, בדגש על תחום התוכנה, הובילו את הכלכלה העולמית מלהיות כזו המתייחסת ברובה המכריע לסחורות חומריות לכזו המכילה שווקים הולכים וגדלים של מידע לסוגיו[2], כמו גם אובייקטים וירטואליים אחרים. תוצרים חדשים אלו הציגו בעיות שלא היו קיימות בעבר עקב היכולת להפיץ וליצור העתקים שאינם תלויים באובייקט פיזי כזה או אחר, והפכו סוגיות של בעלות וקניין למורכבות יותר מבחינת חקיקה ואכיפה. במרבית המדינות בעולם, כולל בישרל, זכות היוצר עומדת לו באופן באופן אוטמטי ובלי הצורך לנקוט פעולות נוספות על מנת לקבעה, אולם זכות יוצרים אינה מכסה את כלל סוגי המידע והידע ואינה חלה, בין היתר, על רעיונות, מושגים, נתונים או חדשות.
בעשורים האחרונים התפתחו מספר יוזמות שנועדו לסייע להפצת מידע וסוגים שונים של קניין רוחני לזולת, תוך התייחסות לסוגיית זכויות היוצרים. מיזם Creative Commons (CC) הוא דוגמה למוסד ללא כוונות רווח המציע מגוון[3] רישיונות וחוזים מוגדרים מראש המגדירים את אופן ותנאי ההפצה והשימוש של קניין רוחני. הרישיונות השונים נעים בטווח שבין ויתור מוחלט על זכויות, דרך מתן קרדיטים, שימוש לצרכים לימודיים או שאינם מסחריים ואחרים.
הסביבה דיגיטלית היא גם המרחב שבו התפתחה הבחנה בין שני סוגים שונים של מידע[4]: "Data" מתייחס למידע גולמי ו-"Information" למידע שעבר עיבוד תוך התאמה לקונטקסטים וצרכים ספציפיים. היכולת לאגור ולהפיץ כמויות חסרות תקדים של מידע הפכה את מלאכת סינון ואימות המידע למורכבות ביותר. היכולת לאסוף ולאגור מידע, במיוחד על ידי מדינות וגופי שלטון מחד וחברות תוכנה גדולות מאידך, היא אחת הסוגיות הבוערות ביותר בעשורים האחרונים בתחומי הפרטיות וחופש הפרט.
אקטיביסטים בולטים למען חופש מידע
ריצ'רד סטולמן הוא מתכנת ופעיל למען תוכנה חופשית, ולמעשה נחשב למי שטבע את המונח עצמו[5]. סטולמן הוא גם היזם של פרויקט GNU, ליצירת מערכת הפעלה חופשית דמוית יוניקס, כמו גם המקים של המוסד לתוכנה חופשית. העקרונות המנחים שניסח הם שימוש בקוד פתוח ופרסום קוד המקור של התוכנה, כך שמשתמשים אחרים יכולים לקרוא אותו, ואף לתרום לו ולהרחיב אותו, כל עוד הדבר נעשה תוך שמירה על זכויותיהם של משתמשים אחרים. דוגמאות ידועות לתוכנות חופשיות הן מערכת ההפעלה לינוקס על גרסאותיה השונות, כמו גם תוכנת בלנדר ליצירה של גרפיקה תלת־ממדית. תוכנה חופשית מציעה אלטרנטיבה אידאולוגית למודל המסחרי של תוכנות קנייניות, שיש להן בעלים מוגדר ובמרבית המקרים קוד המקור שלהן אינו זמין לציבור הרחב.
אלכסנדרה אלבקיאן היא מתכנתת, פעילת רשת רדיקלית ודמות המפתח מאחורי אתר האינטרנט sci-hub. אלבקיאן הקימה את Sci-Hub במטרה להנגיש מיליוני מאמרים אקדמאיים בחינם לציבור הרחב, תוך עקיפת חומות תשלום של האתרים המאכסנים את אותם מאמרים. אלבקיאן סיפרה כי כסטודנטית בקזחסטן התוודעה לעלויות הגבוהות של גישה למאמרים אקדמיים, מה שפוגע ביכולת של סטודנטים וחוקרים בכל העולם לבצע מחקרים באמצעים שאינם פיראטיים[6]. אלבקיאן נחשבת דמות שנויה במחלוקת, כאשר מצד אחד עומדות נגדה מספר תביעות משפטיות ובמקביל היא נחשבת בעיני רבים לגיבורה ולאחת הנשים החלוציות בתחומי חופש המידע והפצת ידע.
ארון שוורץ היה מתכנת, פעיל חברתי ואקטיבסט שהתמקד רבות בקידום נושאים של חופש המידע[7]. בין פעולותיו הבולטות בתחום חופש המידע היה המאבק בחוק Sopa, הפצת מאגרי מידע ומאמרים לציבור הרחב מגופים שונים וביניהם הקונגרס ורשות בתי המשפט האמריקאית, כמו גם צבירה והפצה של מאמרים אקדמיים. נגד שוורץ הוגש ב-2011 כתב אישום מטעם מדינת מסצ'וסטס בעוון פריצה, גנבת מידע אלקטרוני, וגישה בלתי-מורשית לרשת מחשבים. כתב האישום נמשך, אבל בהמשך היה הבסיס לכתב אישום פדרלי רחב יותר שהוגש נגדו בשנת 2012 וכלל תשעה סעיפי אישום שונים. בתחילת שנת 2013 שוורץ נמצא מת בדירתו, והחשד הוא שהתאבד בתלייה. לאחר מותו ביטלה התביעה הפדרלית את כתב האישום נגדו.
חופש מידע בישראל
בשנת 1998 חוקק בישראל חוק חופש המידע במטרה להסדיר את זכותם של אזרחים לקבל מידע מגופים ורשויות ציבוריות, כמו גם להגדיר את המגבלות של זכות זו. בכך החוק מבטא את שאיפת המחוקקים לאזן בין חופש המידע וזכות הציבוע לדעת לבין זכויות ואינטרסים מתנגשים, רובם מטריטוריית ביטחון המדינה.
ב-2008 פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר בשם "מידע רוצה להיות חופשי"[8] הסוקר את הטמעת חוק חופש המידע בקרב רשויות שונות בישראל, כמו גם את יישומו כפי שעולה בפסיקות בבתי המשפט הישראליים בדרגים השונים. בנוסף לסקירה ולביקורת על הטמעת החוק, המחקר מציע מספר המלצות לשיפור הטמעת החוק, וביניהן: עיגון חוקתי על-חוקי של הזכות לחופש המידע, החלת החוק גם על גופים "דו מהותיים" ורשויות רגולטוריות שלטוניות למחצה, יצירת האחדה בפרסום דוחות ופריטי מידע בין גופים שלטוניים שונים כמו גם בהחלת אגרות הטיפול או ביטולן המוחלט של אגרות טיפול ראשוניות, ועוד.
שימושים בביטוי
במשך השנים שימש הביטוי סיסמה עבור תומכים בהנגשת חופש המידע ובהחזרת האינטרנט ל"מצבו הטבעי".[9] את הסיסמה אימץ ענף בתנועת הסייברפאנק, שחבריו מצדדים בהשקפות פוליטיות אנרכיסטיות. הם שינו אותה לסיסמה זו:
.Information Should Be Free
חלק נרחב מההאקרים, הקראקרים ואפילו הפריקינגים לוחמים בשם החירות נגד גופים "המחזיקים במידע כשבוי ומבקשים כסף עבור שחרורו", לדבריהם. תוכניתנים שונים מפתחים תוכנות בחינם וקודים פתוחים בסיסמה הזאת.
בכינוס RSA (כינוס למצפיני מידע ולמאבטחי מידע) ב-2008 השתמשו בביטוי המקורי של ברנד בשיבוש קל:
Information wants to be free, and code wants to be wrong
