מזרח תאילנד (בתאית: ภาคตะวันออก) הוא אזור במדינת תאילנד הגובל בקמבודיה במזרח, באזור צפון-מזרח תאילנד בצפון ובאזור מרכז תאילנד במערב.
גאוגרפיה
אזור מזרח תאילנד ממוקם בתוך רכס הרי סנקאמפאנג, המהווה גבול טבעי יחד עם עם רמת חוראט (Khorat Plateau) מצפון ומפרץ תאילנד מדרום. האזור כולל רכסי הרים קצרים מרובים (ישנו ריכוז גדול שלהם באזור רכס הרי צ'נטאבורי) וכמו גם אגנים קטנים של נהרות קצרים המתנקזים למפרץ תאילנד. בין רכס הרי צ'נטאבורי ורכס הרי סנקאמפאנג ממוקם אגן נהר באנג פאקונג.
פירות הם מרכיב מרכזי בחקלאות של אזור מזרח תאילנד, ולענף התיירות תפקיד מהותי בכלכלה של האזור. מיקומו של האזור לאורך רצועת החוף סייעה רבות בקידום הפיתוח התעשייתי של אזור החוף המזרחי, אשר מהווה כיום גורם מרכזי בכלכלת אזור מזרח תאילנד[1].
איים בולטים בקרבת רצועת החוף של אזור מזרח תאילנד כוללים בין היתר את קו סיצ'אנג, קו לאן, קו סאמט וקו צ'אנג.
אזור מזרח תאילנד מכיל רצועת חוף באורך 400 קילומטרים.
חלוקה אדמיניסטרטיבית
על פי החלוקה של מועצת המחקר הלאומית של תאילנד אזור מזרח תאילנד מורכב משבעת המחוזות הבאים:
- צ'ונבורי (ชลบุรี)
- רייונג (ระนอง)
- צ'נטאבורי (จันทบุรี)
- טראט (ตราด)
- צ'צ'ואנגסאו (ฉะเชิงเทรา)
- פרצ'ין בורי (ปราจีนบุรี)
- סה קאו (สระแก้ว)
המחלקה המטאורולוגית של תאילנד, משרד המועצה הלאומית לפיתוח כלכלי וחברתי[2], ומחלקת היערות המלכותית כוללים גם את המחוז נאקון נאיוק באזור מזרח תאילנד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
