על המועצה מוטל לשמור על סביבה בטוחה באסטוניה, לצפות לאיומים סביבתיים ולסייע במקרה של תאונה. משימתה היא למנוע תאונות, להציל חיים, רכוש וסביבה.[1] הארגון מספק מספר רב של שירותים, כולל מענה לשעת חירום, כיבוי אש, פינוי זיהום נפט, חבלה וסילוק פצצות, סילוק כימיקלים וקרינה, מבצעי חילוץ ימיים ועוד.[2]
היסטוריה
קודמי מועצת החילוץ האסטונית היו מינהל הכבאות שתחת משרד הפנים של ברית המועצות, ששמה הוחלף בשנת 1990 לוועדת הכיבוי במשרד הפנים וארגון להגנה אזרחית נפרד.
ב-10 בספטמבר 1991 ברפורמה שנערכה במטה ההגנה האזרחית הגוף הפך למועצת החילוץ הלאומית של הרפובליקה של אסטוניה. הארגון הוקם רשמית ב-25 במאי 1992, עם חיסול מועצת שירותי הכבאות הממלכתית והעברת משאבים ומשימות לוועד ההצלה הארצי. מהלך זה שילב פעולות הגנה אזרחית, כיבוי אש וחילוץ תחת תחום של ארגון אחד. הקמת הארגון החדש נתמכה בחקיקה חדשה בנוסח חוק ההגנה האזרחית משנת 1992 וחוק ההצלה של הרפובליקה של אסטוניה בשנת 1994.
בשנת 2012 נערך ארגון מחדש. מרכז ההתרעה שפעל בכפיפות לו הפך לסוכנות ממשלתית עצמאית הכפופה למשרד הפנים ומרכזי הצלה אזוריים אוחדו תחת ניהולה המאוחד של מועצת החילוץ האסטונית.[3]
מועצת החילוץ האסטונית מנוהלת על ידי מנכ"ל, הנתמך על ידי סגן המנכ"ל. סגן המנכ"ל מסייע בהובלת המחלקות השונות במועצת החילוץ, במחלקות הפיתוח, התכנון, ומתאם את יישום פעילויות מרכזי החילוץ.
מחלקות אלה כוללות: מחלקת ניהול חירום, מחלקת עבודות חילוץ, סילוק פצצות, מחלקת מניעה, מחלקת פיקוח על הבטיחות, מחלקה מנהלית, מחלקת משאבי אנוש, מחלקת פיתוח, מחלקה משפטית, מחלקת כספים, מחלקת תקשורת ומוזיאון הכבאות האסטוני.
המנכ"ל מפקח על עבודות מרכזי החילוץ, כשישנם ארבעה מרכזי חילוץ: צפון, דרום, מזרח ומערב. במרכזי החילוץ יש לשכות שונות הכוללות את לשכת המניעה, לשכת פיקוח הבטיחות ומשרד היערכות. מרכזי החילוץ מנהלים גם את התחום האזורי, המורכב מחטיבות חילוץ וקבוצות המתנה, הממתינות להפעלת בשעת חירום. ישנם 72 חטיבות הצלה לאומיות, 119 חטיבות חילוץ מתנדבות וארבע חוליות תגובה לשעת חירום.[1][4][5]
