מונה גייגר משמש בעיקר למניית קרינת גמא או רנטגן וכן חלקיקי בטא. מניה של חלקיקי אלפא היא באופן מעשי בלתי אפשרית בגלל שחלקיקי האלפא לא מסוגלים לחדור את דופן הגלאי. לעומת זאת, על ידי שינוי תכונותיו של הגלאי (נפח, עובי דפנות, לחץגז ומתח) ניתן להתאים אותו כך שיהיה יעיל יותר במניית בטא או גמא, בהתאם לצורך.
החיישן במכשיר הוא שפופרת גייגר-מילר, שפופרת המכילה בעיקר גז אציל (בדרך כלל ארגון) ובמרכזה תיל הטעון חיובית בהפרש מתחים של עד כ-1000 וולט לעומת השפופרת. כאשר חלקיק (חלקיק טעון, או פוטון) נכנס לשפופרת ומוציא אלקטרון מהגז שבתוכה או מדפנותיה, האלקטרון האנרגטי גורם לשרשרת של יינון בגז האציל. המטען נאסף בתיל החיובי, וכאשר הוא זורם חזרה לדפנות, נרשמת במערכת פעימה שמעידה על האירוע.
המכשיר מגביר את האות, מציג אותו למשתמש, וסופר את מספר הפעימות. בחלק מהמכשירים נעשה שימוש גם באות קולי כאינדיקציה לקליטת הפעימה.
את המכשיר פיתחו הנס גייגר ותלמידו וולטר מילר בשנת 1928.
