מוד אוולין קאלן נולדה בקווינסי, פלורידה, ארצות הברית בשנת 1898. היו לה 12 אחיות, והיא התייתמה מהוריה כבר בגיל 6. כתוצאה מכך היא נלקחה לבית דודה דר' ויליאם ג'יי גאן, שהיה פיזיקאי בטלהסי, פלורידה[3]. קאלן למדה בבית הספר היסודי סיינט מיכאל, ולאחר מכן בבית הספר התיכון אול אנג'לס שהיו בתי ספר פרטיים דתיים. לאחר מכן למדה באוניברסיטת פלורידה לחקלאות ומכונות בטלהסי, שם הייתה חלק מאחוות אלפא גמא צ'י[2]. היא סיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1922[3] ולאחר מכן סיימה קורס אח מוסמך באוניבסיטת טוסקג'י באלבמה[3]. במקביל היא למדה בבית החולים של ג'ורג'יה בשנת 1921[2].
מוד השקיעה את חייה בעבודה בשכונות המעמד הסוציואקונומי הנמוך ביותר בדרום ארצות הברית. עד שנת 1923 היא פתחה קליניקה פרטית בתור אחות מיילדת במחוז ברקלי בדרום קרולינה, שהיה אחד המחוזות העניים ביותר במדינה באותה תקופה. במקביל היא קיבלה הכשרה בבית החולים של מדינת ג'ורג'יה בסוואנה. בנוסף לכל היא למדה איך לטפל במחלת השחפת בבית החולים הומר ג'י פיליפס בסנט לואיס שבמיזורי[3].
שנה לאחר סיימה את לימודיה בבית החולים ג'ורג'יה[2] מוד עברה לגור בפינביל שבמחוז ברקלי, קרוליינה הדרומית והתמנתה כאחות מיסיונרית של הכניסה האנגליקנית. משרה זו הייתה אמורה להיות זמנית. למעשה, היא הייתה אחת מתוך 9 אחיות מיילדות בלבד בקרוליינה הדרומית[5].
קאלן הפעילה מרפאה ציבורית בביתה, שהייתה במרחק מיילים רבים מבית החולים הקרוב ביותר[3]."מעריכים שהיא יילדה בין שש מאות לשמונה מאות תינוקות במהלך 62 שנות עבודתה". בנוסף לנתינת שירותי בריאות, קאלן לימדה נשים מהקהילה להיות מיילדות בעצמן[3].
היא סיפקה שרותי בריאות בבתי החולים "באזור של כ-400 מייל רבוע בין דרכים עקלקלות ומלאות בוץ", וסיפקה תחליף לרופא, דיאטן, פסיכולוג, משחרר בערבות ושימשה כחברה לאלפי מטופלים עניים, מרביתם חיו בעוני מחפיר - ורק שני אחוז מהם היו לבנים[6].
התנאים במחוז ברקלי היו קשים במיוחד:
"בקצה הגיהנום בביצות של פננוויל, הבתים היו עדיין מוארים באמצעות מנורות שמן, לא היה חשמל. חוסר בחשמל פירושו שאין טלפונים ואנשים עדיין נסוע לעיירות בכרכרות"[3].
"האחות מאודה זוכרת שהיו רק שתי מכוניות במחוז ברקלי ואף כביש לא היה סלול. רבים מהמטופלים שלה הגיעו לביתה בכרכרות באמצע הלילה"[5].
"לעיתים קרובות הייתה צריכה קאלן להחנות את מכוניתה וללכת ברגל דרך בוץ, יערות ואפיקי נחל כדי להגיע אל המטופלים"[3].
בשנת 1936 קאלן הצטרפה למחלקת הבריאות של מחוז ברקלי באחות לבריאות הציבור[7]. עבודתה כללה הסמכת מיילדות ברחבי קרוליינה הדרומית. היא לימדה נשים שחורות צעירות את דרכי ההתמודדות הראויות כהורים, התמודדות עם צירי לידה, ביצוע לידה וטיפול ברך הנולד[5]. "תפקידיה כללו חיסון, בדיקה ושמירת רשומות על עיניהם ושיניהם של תינוקות"[3].
בשנת 1943 מוד קאלן נשלחה לקורס שנמשך שישה חודשים ב"מרכז הרפואי מטרניטי" בטוסקג'י ושם הוסמכה כמעט כרופאה. לכן, קאלן הפכה לאחות-מיילדת השנייה בקרוליינה הדרומית[2].
ב-3 בדצמבר1951 מגזין לייף פרסם כתבה עם תמונות שארכה שנים עשר עמודים על עבודה של קאלן שצולמה על ידי הצלם הידוע יוג'ין סמית'[2]. סמית' בילה מספר שבועות לצידה של קאלן בקליניקה שבביתה ובנסיעותיה אל בתי המטופלים ברחבי הקהילה[5]. סמית' צוטט שאמר על התמונות שצילם במהלך שהייתו לצידה של מוד "המרשימות ביותר מבין עבודותיו" והוסיף "קאלן הייתה האדם השלם ביותר שהכרתי"[5].
עם פרסום הכתבה, קוראים רבים תרמו יותר מ-20,000$ על מנת לתמוך בעבודתה של קאלן בפננביל[6]. כתוצאה מכך, הקליניקה של מוד קאלן נפתחה בשנת 1953[5]. קאלן הפעילה את הקליניקה עד פרישתה מטיפול בבריאות הציבור ב-1971[3]. הקליניקה של מוד אי. קאלן נפתחה מחדש כמרכז לקשישים, המעניק ארוחה חמה ומספק צרכים בסיסיים עד מותה של מוד ב-1990.
עבודתה עם אוכלוסיית הקשישים
אחרי פרישתה בשנת 1971 מוד אי קאלן עתרה לרשויות המחוז על מנת להקים בית תמחוי לאזרחים קשישים. המרכז נפתח ב-1980 מתוך הקליניקה שהייתה בביתה. קאלן ניהלה את המרכז בהתנדבות. בית התמחוי סעד ושלח ארוחות במשך חמישה ימים בשבוע וסיפק שירות הסעות לקשישים שהזדקקו להסעה[3]. בשנת 1983 כחלק מחדשות ערוץ CBS, חלק בתוכנית שנקרא " על הדרך עם צ'ארלס קוראלט"[7] ביצע תחקיר על קאלן ובו בין היתר נאמר: "בגיל 85, גברת מאודה מחלקת ארוחות בכל ימי השובע לכ-50 קשישים, רובם צעירים ממנה". נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן הזמין את מוד לבית הלבן, אך זו סרבה: "אתה לא יכול פשוט להתקשר ולהזמין אותי להגיע למקום כלשהו. אני חייבת לעשות את עבודתי"[3].
היא המשיכה בעבודת ההתנדבות בבית התמחוי עד מותה בפיינוויל בשנת 1990.
1981 - יקירת מסדר הפלמטו שהוענק על ידי המושל ריצ'רד דבליו ריילי (Richard W. Riley)[1].
1983 - השתתפה בתוכנית "על הדרך" עם צ'ארלס קוראלט[8].
1983 - תואר דוקטור של כבוד על אנושיות מאוניברסיטת קלמסון, כדי לכבד את "שירות אזרחי פיננביל אשר היא יילדה, סעדה, נחמה, לפעמים הלבישה, האכילה ואף לימדה לקרוא"[9][10].
Squiers, Carol (2006). The Body at Risk: Photography of Disorder, Illness, and Healing. California, USA: University of California Press. ISBN978-0520247338.
Ettinger, Laura Elizabeth (2006). NURSE-MIDWIFERY: THE BIRTH OF A NEW AMERICAN PROFESSION (WOMEN GENDER AND HEALTH). Ohio, USA: Ohio State University Press. ISBN978-0814251508.
Varney, Thompson, Helen, Joyce Beebe (2015). A History of Midwifery in the United States: The Midwife Said Fear Not. New York, USA: Springer Publishing Company; 1 edition. ISBN978-0826125378.
Clemson, University (1983). Clemson Commencement Program, December 1983. South Carolina, USA: Clemson University.
^ 1234567Darlene Clark Hine, Black women in America, 2, Oxford, New-York: Oxford University Press, 2005, ISBN 978-0195156775
^ 123456789101112131415Jeanne Bryner, Tenderly Lift Me: Nurses Honored, Celebrated, and Remembered, The Kent State University Press, 2004, ISBN 978-0873388023
