PROFILPELAJAR.COM

דיני המדגמים והעיצובים בישראל שואבים חיותם משתי מערכות חוק. הראשונה, היא מחלק ג' שבפקודת פטנטים והמדגמים, חקיקה שנוצרה בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1924 ומאז היא תקפה עד היום, לגבי מדגמים שנרשמו עד לכניסתו לתוקף של חוק העיצובים. השנייה, הוא חוק העיצובים, התשע"ז–2017. חוק העיצובים החדש לא ביטל את פקודת הפטנטים והמדגמים והוא יצר שתי מערכות חוק אשר פועלות במקביל. האחת, היא ביחס לעיצובים שנרשמו עד לכניסת החוק לתוקפו, עיצובים אלו נקראים "מדגמים". השנייה, היא ביחס לעיצובים שנרשמו לאחר כניסת חוק העיצובים לתוקפו (אוגוסט 2018), עיצובים אלו נקראים "עיצובים"^[1].

ערך זה דן בנושא המדגמים (להבדיל מעיצובים), בהתאם לפקודה, ומונה כמה מההבדלים בין מדגמים לפי הפקודה משנת 1924 ובין עיצובים לפי חוק העיצובים. מדגם (design) או עיצוב תעשייתי (industrial design) הוא ענף אחד בעץ דיני הקניין הרוחני, הנועד לספק הגנה לאסתטיקה ולעיצוב החזותי של חפצים שעיצובם אינו נגזר ישירות מהפונקציונליות שלהם. המדגם מהווה אחת מזכויות הקניין הרוחני המחייבות רישום בלשכת הרשם הטריטוריאלי במדינה, ובמדינת ישראל אצל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. עיצוב תעשייתי נועד להגן על צורה או על הרכב של דפוס או של צבע, או על שילוב של דפוס וצבע שהוא בעל ערך אסתטי. עיצוב תעשייתי יכול להיות גם דפוס דו-ממדי או תלת-ממדי המשמש לייצור מוצר, סחורה תעשייתית או מלאכת יד.

המדגם הוא בעצם אותם קווי דמות, קישוט או עיטור, אשר מיישמים אותם בהקשר למוצר מסוים – הפן העיצובי. לא מדובר במוצר אחד, אירוע חד פעמי, אלא מוצר המשולב בייצור תעשייתי, אשר תוצאותיו יהיו הרבה יחידות הנושאות אותו עיצוב – הפן התעשייתי.

סעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים, 1924 מגדיר "מדגם", או במקור "סימן אמצאה", כך:

קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני.

מטרת ההגנה

מטרת ההגנה על המדגם הרשום היא לעודד את פיתוח וריבוי העיצובים התעשייתיים.

כיצד הוענקה הזכות?

הזכות הוענקה לאחר תהליך של בחינה ברשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, והיא נרשמה בפנקס המדגמים.^[2] הרישום נעשה ביחס לסוג מסוים של מוצרים, דהיינו, אלמנט עיצובי מסוים שפותח יכול להיות מיושם למגוון רחב של מוצרים שונים. כדי לקבל הגנה, המעצב צריך לרשום את כל קבוצות המוצרים בעלי האלמנט הנ"ל עליהם הוא רוצה להגן. את הסיווג אליו ניתן לשייך את המדגם ניתן למצוא בתוספת השלישית לתקנות המדגמים^[3] [יש 30 סוגים]. לדוגמה: סוג 30 – טיפול בבעלי חיים. תחת סעיף זה, ניתן לרשום את המדגם בכל הקטגוריות הרשומות בסעיף או באחדות מהן.

כיצד הוגדר מדגם?

הגדרת המדגם מצויה בסעיף 2 לפקודה: "מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מכנית.

ההגנה של המדגם

ההגנה של המדגם – סעיפים 33 ו-37 לפקודת הפטנטים והמדגמים מגדירים את היקף ההגנה שנותן מדגם רשום שנרשם לפני כניסתו לתוקף של חוק העיצובים.

סעיף 33 לפקודה

(1) עם רישומו של מדגם תהא לבעליו הרשום זכות היוצרים עליו למשך חמש שנים מיום הרישום, בהתחשב עם הוראות הפקודה הזאת.
(2) אם נתבקש הרושם במועד הקבוע ובאופן הקבוע, לפני כלות חמש-השנים הללו, להאריך את מועד זכות היוצרים ושולם המס הקבוע, יאריך הרושם את תקופת זכות היוצרים לחמש שנים נוספות מיום תום חמש השנים הראשונות.
(3) אם נתבקש הרושם במועד הקבוע ובאופן הקבוע, לפני כלות התקופה השנייה של חמש שנים, להאריך את מועד זכות היוצרים, יכול הרושם, בהתחשב עם כל תקנה על פי הפקודה הזאת ומששולם המס הקבוע, להאריך את מועד זכות היוצרים לתקופה שלישית של חמש שנים החל מיום כלות התקופה השנייה של חמש שנים.
(4) על אף הוראות סעיפים קטנים (2)ו(3), לא ביקש בעל מדגם להאריך את מועד זכות היוצרים ולא שילם את האגרה, במועד הקבוע כאמור בסעיפים קטנים (2)או (3), רשאי הוא, בתוך תקופה של שישה חודשים שתחילתה בתום התקופה הראשונה או השנייה של חמש השנים, לפי העניין לבקש להאריך את מועד זכות היוצרים, כפוף לתשלום אגרה נוספת על האגרה הקבועה לפי סעיפים קטנים אלה.

סעיף 37 לפקודה

(1) כל עוד קיימת זכות יוצרים באיזה מדגם אסור לשום אדם –
(א) ליחד לצורכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את המדגם כאמור לעיל; או
(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.
(2) כל העובר על הסעיף הזה יהא צפוי לשלם לבעל הרשום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עברה ועברה, ואם העדיף בעל המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עברה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העברה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה שיוציא בית המשפט; בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות.

חידושים בחוק העיצובים 2017 בהשוואה לפקודת הפטנטים והמדגמים 1924

החוק החדש מאמץ גישה מודרנית להגנה על עיצובים, בהשראת סעיפים מהחקיקה האירופאית והבריטית. החידושים הבולטים בחוק החדש לעומת פקודת הפטנטים והמדגמים הם: ^[4]^[5]^[6]

"מוצר" במקום "חפץ" – החוק החדש מחליף את המונח "חפץ" המופיע בפקודה במונח "מוצר", אשר כולל, בין היתר, גם סימנים גרפיים ותצוגות מסך^[7].

דרישה ל"אופי ייחודי" – החוק החדש מחליף את הדרישה לחידוש או מקוריות בדרישה לחידוש ואופי ייחודי, המתבטא בכך שהרושם הכללי שהוא יוצר אצל 'משתמש מיודע' שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר שפורסם לפניו^[8]^[9].
חידוש גלובלי – הדרישה לחידוש מקומי הוחלפה בדרישה לחידוש גלובלי, כולל פרסום באתרי אינטרנט בינלאומיים הנגישים לציבור הישראלי.
תקופת חסד – פרסום של עיצוב שנעשה במהלך 12 החודשים שקדמו למועד הקובע לא יפגע בדרישת החידוש הדרושה לרישום העיצוב.
עיצוב לא רשום – עיצוב חדש ובעל אופי ייחודי יהיה זכאי להגנה כעיצוב לא רשום, דבר שיעניק לבעליו את הזכות למנוע ייצור לשם שימוש מסחרי, של מוצר נושא עיצוב זהה או עיצוב היוצר אצל המשתמש רושם כללי דומה.
סנקציות: פיצויים בלא הוכחת נזק, ענישה פלילית, עיכוב בידי המכס.