מגרדים התקיימו בתרבויות רבות ובתקופות שונות. אצל האינואיט נעשו ממזיפות של לווייתני מזיפות. מגרדים מסין נשאו לרוב קצה דמוי כף יד ימנית. בקרב שבטים אפאצ'ים נעשה שימוש פולחני בטקסי התבגרות במגרד עשוי מעץ-פרי. גבר צעיר שלא השתמש במגרד כזה במקום בציפורניו נחשב כמי שעורו יהיה רך מידי.
באירופה במאות ה-16 עד ה-18 הייתה נהוגה אופנת פאות גבוהות ומפודרות. מגרדים שימשו באותה עת גם לגירוד תחת הפאה המסורבלת, עקב תחושת גרד שהוגברה על ידי תנאי ההיגיינה הירודים של התקופה, שהתבטאו בין השאר בתפוצה נרחבת של כינים. מגרדים מגולפים ומעוטרים שימשו כאביזר אופנה ונענדו על המותן. היו בהם מעוטרים בכסף או עם קצה דמוי כף יד עשוי שנהב. ידית הכלי הייתה דמוית גולה או לולאה, באמצעותה ניתן לתלות את המגרד מהחגורה או להשאירו תלוי למשמרת בחדר הלבשה. מגרדים מעוצבים כאלו הם גם מושא לאספנות.
