הכפר סלמה, שמספר תושביו היה כ-8,000, שכן בלב היישוב היהודי הצפוף של גוש דן, מצפון לכביש שבין תל אביב לשדה התעופה לוד (כיום נמל התעופה בן-גוריון). ממערב גבל הכפר בשכונת התקווה, ומצפונו, במרחק של מעט יותר מקילומטר, שכנה גבעת רמב"ם. למרות מצבו הנחות לכאורה, הטריד כפר זה באש את השכונות היהודיות שבסביבתו: שכונת התקווה, יד אליהו, גבעת רמב"ם, קיבוץ אפעל, 'המפדה האזרחי' (נווה יהושע) ורמת יצחק. כן מנע הירי מכיוון סלמה תנועה סדירה בכביש העובר בין רמת גן לאפעל ולנווה יהושע. כיוון שכך, עוד לפני מבצע 'נזלת', כבר הותקף הכפר כמה פעמים. בין היתר, נערכה פשיטה עליו בלילה שבין 24 ל-25 בדצמבר 1947. פשיטה אחרת נערכה במסגרת מבצע 'יהושע', שבין 31 בדצמבר 1947 ל-1 בינואר 1948.
השטח
אחד מן המקורות העיקריים לאש ההטרדה מן הכפר היה גבעת שייח' חסן, והיא נבחרה כיעד המבצע. הייתה זו גבעה מוארכת ועליה חמישה בתים (היום: מקומו של בית הספר התיכון בליך ברמת גן). אחד הבתים שימש כבית ספר וכעמדה העיקרית של הערבים. בית אחר היה בלתי גמור. את הגבעה חצתה, מצפון לדרום, דרך עפר, ומשני צידיה התמשכה גדר צברים. בין הגבעה לשטח שבידי היהודים היה פרדס שהקל על התקרבות בהסתר אל היעד. כן היו בקרבת הגבעה פרדסים נוספים.
הכוחות המשתתפים
גדוד 33
חטיבת 'אלכסנדרוני', בפיקודו של דן אבן, הייתה אחת מארבע החטיבות הראשונות של 'ההגנה'. אלה היו מופקדות, עד שלב מאוחר של המלחמה, על המרחב שממנו גם גויסו חייליהן. 'אלכסנדרוני' הייתה מופקדת על המרחב שמגוש דן ועד הכרמל. גדוד 33 של החטיבה, בפיקודו של בן ציון פרידן, אשר עליו הוטל המבצע, היה גדוד חי"ש שחייליו גויסו ברמת גן, גבעתיים ובני ברק. שתי המחלקות שהשתתפו במבצע גויסו ב-12 בדצמבר 1947, כחמישה שבועות קודם המבצע, וחסרו ניסיון קרבי. הכוח שהשתתף במבצע מנה 72 חיילים. אלה חולקו לשבע כיתות: ארבע להסתערות, אחת לחסימה, כיתה לריתוק וכיתה לחיפוי. לשלוש מן הכיתות המסתערות צורפו חבלנים, שניים לכל כיתה, אשר 'הושאלו' מחי"ש תל אביב (לימים חטיבת גבעתי (תש"ח)). הנשק כלל ארבעה מקלעיםברן, רובים, תת-מקלעיםסטן ורימונים.
הערבים
גודל הכוח הערבי על הגבעה לא היה ידוע במדויק, וגם לא היה קבוע, אך נאמד ב-50 איש לערך. אלה היו חמושים בנשק קל, חלקו אוטומטי.
תוכנית המבצע
את הרעיון לפשוט על הגבעה, כדי לפוצץ את הבתים שעליה, העלה מפקד גדוד 33. על פי התוכנית, נועד כוח הריתוק לפתוח באש כמה דקות טרם ההסתערות על הבתים שעל הגבעה. ההסתערות עצמה נועדה לכלול שני שלבים: בשלב הראשון כיבוש שלושה מן הבתים, כל אחד בידי כיתה, ופיצוצם; בשלב השני היו שתיים מן הכיתות אמורות לכבוש את שני הבתים הנותרים ולפוצצם. כוח החסימה נועד למנוע הגעת תגבורות, וכוח החיפוי נועד להעסיק באש את סלמה וצומת סמוך.
מהלך המבצע
הכוח המסתער יצא לדרכו מגבעת רמב"ם, בעוד יתר הכוחות יוצאים מן 'המפדה האזרחי', ונערך בעמדות ההסתערות כמתוכנן בשעה 03:45, לפנות בוקר 18 בינואר 1948. אש הריתוק הייתה חלשה בהרבה מן המתוכנן, ואף היא הגיעה באיחור. כיוון שחלפה השעה המיועדת להסתערות, 04:00, תקפו הכיתות המסתערות את הגבעה וריכזו את ההתקפה על בניין בית הספר. הערבים שעל הגבעה הבחינו בכוח המתקרב ופתחו באש, תחילה בלתי מדויקת. בזמן ההסתערות על בניין בית הספר נפצע מפקד הכוח המסתער, וחייל אחר נפצע קשה. לאחר כמה דקות נכבש הבניין והוכן לפיצוץ. כוח ערבי ניסה להגיע מסלמה לכיוון הגבעה, אולם נתקל בחסימה ונהדף. בהמשך נתפסו עוד שלושה בניינים והוכנו אף הם לפיצוץ. הכוח התוקף לא הצליח לכבוש את אחד הבניינים, אשר הכוח המגן עליו גילה התנגדות חזקה. ארבעת הבניינים שנכבשו פוצצו, ניתן אות לנסיגה, ובשעה 05:00 לערך, לאחר כשעה של קרב, נעו הכוחות אל רמת יצחק.
אחרית דבר
אבדות הכוח התוקף היו הרוג אחד, מפקד המחלקה אריאל אנקלביץ' - ההרוג הראשון של החטיבה במלחמה - ושני פצועים. אבדות הערבים אינן ידועות. בעקבות המבצע הוקל הלחץ ממנו סבלו השכונות היהודיות שסבבו את סלמה.
בשנת 2008 הוצב שלט זיכרון לאריאל אנקלביץ בבית הספר בליך.
