|
|
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
|
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
מבצע מצוד הזאבים (ברוסית: Операция «Охота на волков») הוא מבצע צבאי של הכוחות המזוינים הרוסיים להשמדת פלוגות הלוחמים ה
ומנהיגיהם. המבצע התקיים בינואר–פברואר 2000 בסביבת גרוזני, והיווה את חלקו האחרון של מבצע כיבוש גרוזני בשנים 1999–2000. במהלך המבצע השיגו הכוחות הרוסיים שליטה על מרבית פרברי גרוזני, ובמהלכו נהרגו מפקדים צ'צ'ניים בכירים, ביניהם ראש עיריית גרוזני לץ' דודאייב (אחיינו של ג'וחאר דודאייב), חונקר פאשה ישראפילוב, אסלאנבק איסמעילוב ואחרים.
ב-30 בינואר 2000 התגלה כי אישיות בכירה הגיעה לאחד ממפקדי השדה כדי למשוך את יחידות הצ'צ'נים מהעיר בחשאי לכיוון נבחר אלחאן-קאלה וגויטי. החמושים התכוננו בזהירות ובמשך זמן רב לפריצה דרומה דרך כוחות הצבא הרוסי. הם הסתמכו על עזרתם של שותפים מחוץ לבירת צ'צ'ניה וקיוו שכאשר יגיעו מגרוזני להרים, ימצאו שם מקום מסתור. בנוסף, בהרים חיכו להם מחסני תחמושת, מטמונים עם אוכל ותרופות.
היחידות ניסו לפרוץ את סטאראיה סונחה, בצומת שבין גדודי הרובאים הממונעים ה-15 וה-276 מהצבא הרוסי. בליל 29–30 בינואר (על פי מקורות אחרים, מ-1 בפברואר עד 2 בפברואר), הכוחות העיקריים של השודדים בקבוצה של עד 3,000 איש, ביניהם כמעט כל מפקדי השדה - שאמיל באסייב, טורפאל עלי אטגריייב, חונקאר-פאשה ישראפילוב, אסאלנבק הגדול, רוסלן גלייב, אחמד זקייב וארבי בארייב, ניסו לעזוב את גרוזני לכיוון דרום. הם עברו לאורך ערוץ סונז'ה לאורך שטח שטוח וחסר עצים לאורך נתיב זאבודסקי שבגרוזני כשהמטרה הסופית הייתה היער ליד סמאשקי, שממנו תוכנן מאוחר יותר להתקדם דרך אסינובסקאיה לאינגושטיה או לאזורים ההרריים של דרום מזרח צ'צ'ניה.
אולם עד מהרה, פיקוד הכוחות הפדרליים, כדי לזרז את "יציאתם" של החמושים מהעיר, הנחית עליהם מכה אדירה מאש מטוסים וארטילריה. בדרכם של השודדים נוצרה מראש מערכת מהודרת של מכשולים נפיצים מוקשים ועמדות ירי. מכונות הירייה הרוסיות תוגברו מהאגפים ועשרות מסוקים ריחפו באוויר. לפיכך מצאו עצמם החמושים במארב והם ספגו את ההפסדים החמורים הראשונים בשדות המוקשים. השליטה בקבוצה היוצאת אבדה, שכן מנהיגי החמושים שהלכו בקו הקדמי נהרגו (ראש העיר של גרוזני דודייב, מקורבו ישראפילוב, איסמעילוב) או נפצעו (כמו בסאייב וזקייב). רבים נמלטו מהפיצוצים בירידה לנהר סונז'ה. לדברי הגנרל טרושב, "באותו לילה, החמושים החמיצו כ-300 הרוגים שזה עתה הרגו. רוב הניצולים נכנעו. רק מעטים הצליחו להימלט מהעיר". שר ההגנה של רוסיה מרשל הפדרציה הרוסית איגור סרגייב אמר ש"החמושים נקלעו לשדות מוקשים, אש ארטילרית ורק אלה שקפצו לסונז'ה עברו".
יחידות נפרדות של חמושים יצאו לפרוץ את ערוץ סונז'ה וישירות לאורך המים. מחוץ למים עד לגשר שמעבר לסונז'ה נקלעו החמושים לירי של הצבא. הם התפזרו לכיוונים שונים ופוצצו על ידי מוקשים שהותקנו לאורך גדות הנהר. חלק מהשודדים שנמלטו מהעיר ממש עזבו את גרוזני מעל גופות חבריהם. אחרים נכנסו לעמדות מגננה בפאתי אלחן-קאלה, ארמולובסקי וזקאן-יורט. גם אלה וגם אחרים נחסמו והושמדו באש של ארטילריה ונשק קל. במקביל תקפו מטוסי חיל האוויר הרוסי וכוח ארטילרי של 70 כלי רכב שהמתינו לחמושים בפאתי יער סמאשקינסקי לפינוים. החמושים, שהלכו לפרוץ את הטבעת בכיוון המערבי, נקלעו לשדות מוקשים, ירי מקלעים ממעוזי ההגנה האגפיים ואש ארטילרית מתוגברת. לדברי אחד החמושים, "המסדרון שדרכו עברנו התגלה כמלכודת אמיתית וההפסדים היו עצומים (יותר מ-500 איש נהרגו)." ההפסדים הכוללים של הצ'צ'נים שנהרגו ונלכדו, על פי הפיקוד הצבאי, הגיעו ל-1,500 איש.
שרידי יחידות החמושים המשיכו לצעוד תחת התקפות המטוסים הרוסיים והתותחנים לעבר ההרים, לכיוון שאמי-יורט, קטיר-יורט, גכי-צ'ו ושאטוי. כשנכנסו לכפרים, הכוחות הפדרליים הפעילו ארטילריה ותקיפות אוויריות על הכפרים, הכפרים עצמם הוקפו, ובקרב האזרחים שעזבו את הכפרים בוצעו מעצרים. הפיקוד הרוסי התייחס בפומבי לנוכחותם של לוחמים צ'צ'נים בכפרים אלה כדי להצדיק את ההפצצה.
ב-4 בפברואר 2000, הכוחות הפדרליים, יחד עם אנשי ביסלאן גנטמירוב, שחררו חלק משכונת לנינסקי והמרכז בעיר גרוזני והגיעו לגשר נוסף מעל נהר סונז'ה והניפו דגל רוסיה מעל מעונו של אסלאן מסחאדוב. ב-6 בפברואר הודיע שר ההגנה איגור סרגייב על השלמתו המוצלחת של המבצע לשחרור גרוזני. ממלא מקום נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין הודיע על סיום המבצע לשחרור גרוזני: "באשר למצב בצ'צ'ניה, אני יכול לומר לכם: לפני זמן מה נכבש המעוז האחרון של התנגדות הטרור, מחוז זאבודסקוי בגרוזני ודגל רוסיה הונף מעל אחד ממבני הממשל. אפשר לומר שהמבצע לשחרור גרוזני הסתיים".
בסך הכל, על פי הערכות הכוחות הפדרליים, כ-1,500 בדלנים נהרגו ונפלו בשבי במהלך המבצע, נהרגו מספר מפקדי שדה צ'צ'נים בולטים.
