הסרט זכה ב-29 פרסים. בין השאר בפרס חביב הקהל בשלושת הפסטיבלים החשובים של סאנדנס (Sundance Film Festival) בארצות הברית, ברוטרדם ובטורונטו והיה מועמד ל-28 פרסים נוספים. השחקנית קיישה קאסל-יוז הייתה בת 13 בעת צילומי הסרט ותפקידהּ בו זיכה אותה בפרסים רבים.
הפקת הסרט עלתה 6 מיליון דולר ניו זילנדי[1] והפדיון שהתקבל ממנו היה 41 מיליון דולר.
עלילה
"רוכב לווייתן" הוא כינויו של מנהיג קדמון שהגיע לכפר מאורי לחופי ניו זילנד על גבו של לווייתן במטרה להנהיג את תושבי הכפר. המנהיג היה אבי שושלת "רוכבי לווייתנים" שהנהיגה את הכפר במשך אלף שנים כאשר הילד הראשון ממין זכר מתמנה למנהיג הבא. אמא של גיבורת הסרט, פאיקיה נשאה תאומים בבטנה אך הבן שנועד להיות היורש וממשיך השושלת מת ותושבי הכפר נותרו עם אחותו התאומה פאיקיה אשר מנסה למלא את מקומו.
האב פורוראנגי אינו משלים עם העובדה כי אין לו יורש זכר. הוא עוזב את האי ונוסע לגרמניה למשך 12 שנה. לפרנסתו הוא מכין עבודות עץ מאוריות ומציג אותן בתערוכות ואף מוכר אותן. תוך כדי כך הוא הופך לאמן בינלאומי. בתו, פאיקיאה, או בכינוי החיבה שלה - "פאי", נשארת בחזקת הסבתא - פלאוור, האוהבת אותה, והסבא קורו, שגם הוא אינו משלים עם העדר בן זכר אשר ימשיך את השושלת המשפחתית.
הנערה נוחלת הצלחה בהופעות פולקלור בקרב תושבי הכפר ומגלה הבנה בנושאים טכניים. כאשר אביה שב מגרמניה, הסב סבור כי עתה יהיה ניתן לנסות ולהמשיך את השושלת והוא מוצא עבורו כלה מאורית. לאחר זמן מה מסתבר כי פורוראנגי השאיר בגרמניה נערה בהריון והוא מתכנן את שובו חזרה. הסב מגיע למסקנה כי בנו מנותק פיזית ונפשית מהאי.
כאשר פאי שומעת את הסבא קורו אומר: "היא לא מביאה לי תועלת!" היא מחליטה לעזוב את בית הסבתא והסבא ומבקשת לשוב לאביה. האב נוסע איתה לאורך חופי האי, המרהיבים ביופיים. בנסיעה היא מדמה לעצמה שהיא רואה באוקיינוס לווייתנים ומתרפקת על מסורות השבט. היא מחליטה לשוב לבית הסבא, כאשר מסקנתה היא שרק בבית הסב תוכל להיות קשורה לשורשים הקדומים של אבות אבותיה.
בינתיים נוקט הסב יוזמה לשיקום התושבים. הוא מגיע למסקנה כי מצבם של תושבי הכפר - השבט - הורע בשל העדר מנהיג ממין זכר. הוא מקים בית ספר למנהיגים ומזמין את ילדי הכפר הזכרים ללמוד בו. הבנים לומדים אמנות לחימה מסורתית, דרכי התנהגות בעת מלחמה, מסורת ושירה. פאי עוקבת אחריהם ורוצה לקחת חלק בפעילויות, אך הסב מרחיק אותה שכן היא אישה ולא תוכל להיות מנהיגה. הסבתא מציעה לה לגשת לדודה, אחי אביה, המומחה לתכסיסי מלחמה, והוא מלמד אותה את שהבנים תרגלו בבית הספר למנהיגים. כאשר פאי פוגשת את אחד התלמידים במקרה, היא מכריעה אותו בקרב חניתות. הסב צופה בהם ומסלק את הבן מבית הספר משום שמי שיכול להיות מנוצח על ידי אישה לא יכול להיות מנהיג.
בעת סיום הלימודים, מודיע הסב לתלמידים שרק אחד מהם יזכה בתפקיד המיוחל ולשם כך הוא בוחן אותם. הוא לוקח אותם בסירה לים, זורק למים את שן הלווייתן המקושטת שעל צווארו ומכריז שמי שיביא לו את השן בחזרה ממעמקי הים יהיה מנהיג הכפר. אף אחד מהם לא מצליח, והשן היקרה אובדת בקרקעית הים. מאוכזב מבני טיפוחיו הוא חווה דיכאון, נופל למשכב ושושלת "רוכבי הלווייתנים" נקטעת.
כאשר פאי שומעת על כך, היא מתפללת לאלי השבט. פאי יוצאת לים יחד עם דודה ומוצאת את שן הלווייתן. עם חזרתה הכפר עורך חגיגה עממית, כאשר פאי מובילה את המחולות ואת הדקלומים המסורתיים. היא משאירה הזמנה אצל הסב לבוא להופעה. הסב אדיש, שוכב במיטה וטרם יודע כי היא מצאה את האבידה. לבסוף הוא נענה להזמנה ופונה לעבר אולם ההופעות. בדרך, על שפת הים הוא מגלה לווייתנים על החוף. הוא רואה בכך עדות לכך ש"יום הדין" הגיע - בא הסוף ל"שושלת רוכבי הלווייתנים".
הסיום
מתנדבים שומרים על לחות הגוף של לווייתנים שעלו על החוף ב-Farewell Spit באי הדרומי, ניו זילנד, 20 בדצמבר2005 - כדוגמת התמונה בסרט
תושבי הכפר נזעקים לחוף על מנת להציל את הלווייתנים. הם נעמדים בשרשרת ובעזרת טרקטור מנסים להשיב את הלווייתן המוביל לים הפתוח. ליתר ביטחון הם מרחיקים את פאי מהשטח. הם נכשלים, הלווייתן אינו זז. התושבים פונים לעבר כפרם בהרגשה שגורלם אבוד.
פאי ניגשת ללווייתן, מתפללת ועולה לרכב עליו. הלווייתן נעור, מתחיל לנשוף ולנוע ושניהם יוצאים לים הפתוח כאשר תושבי הכפר ממשיכים בהליכה. הסבתא מושיטה לסב את שן הלווייתן שזרק לים והוא שואל: מי מצא אותה. הסבתא מפנה את מבטה לים, כאומרת ראה שם. פאי נעלמת בים. למחרת, הסב מתבשר כי פאי נמשתה מהים וניצלה.
תושבי הכפר משלימים את בניית סירת הפאר של המנהיג, אשר בנייתה הופסקה 12 שנים קודם. במחול מסורתי סוער (האקה), בתלבושות ססגונית ובשירה מסורתית הם עולים לסירה המלכותית יחד עם הסב והנכדה. פאי מסיימת במונולוג:
”אני פאיקיה אפיראנה, בת למשפחה מנהיגים, שהגיעו לכאן מרחוק מאי-הלווייתנים. [...] אני מצפה מתושבי הכפר כי ימשיכו במסורת, ביחד, ובעצמה מרבית - לרכב על הלווייתן.”
