לילי רתוק (נולדה ב-12 ביוני 1945) היא סופרת, חוקרת ומרצה לספרות עברית. השתתפה בעריכת האנתולוגיות ובכתיבת המדריך-למורה של "שורות ושירים" ו"לאורך השורות"[1].
ביוגרפיה
לילי רתוק נולדה בתל אביב. בשנת 1964 החלה ללמוד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ובו עשתה את שלושת תאריה. מ-1968 ועד לפרישתה ב-2013 נמנתה עם סגל ההוראה של החוג. בד בבד השתתפה בעיצוב התוכניות להכשרת מורים בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה, ובכתיבת פרסומים דידקטיים. בשנות השמונים ערכה מגזין ספרותי-רדיופוני בגלי צה"ל[1].
רתוק היא כלת פרס נעמת למחקר על-שם בבה אידלסון לשנת 1988[1]
נשואה לזיו יונתן[2] וגרה בתל אביב[3].
לקריאה נוספת
- פ. לנדר, הפרוזה של א. נ. גנסין והביקורת, מאזניים, גיליון אוגוסט-ספטמבר 1978, עמודים 271–273
ספריה
ספרים בעריכתה
- מאמרים ורשימות על ביאליק: (מתוך כתבי-עת ועיתונים) (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תש"ל) עריכה משותפת עם דן מירון
- אורי ניסן גנסין: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (תל אביב: עם עובד, 1977)
- הקול האחר: סיפורת נשים עברית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994)
עבודות מחקר
- יצירתה של עמליה כהנא-כרמון (דיסרטציה אוניברסיטת תל אביב, 1979)
- נמל מוצא להפלגה מופלאה: עיון בספורי עמליה כהנא-כרמון (עבודת גמר (מ.א.) אוניברסיטת תל אביב, תשל"ג)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
