גיליון העיתון מ-6 ביולי 1988. מימין מתחת לשם העיתון – דיוקנאותיהם של פושקין וגורקי. משמאל – עיטורי לנין וידידות העמים שהוענקו לעיתון בשנות השבעים.
ליטרטורנאיה גאזטה (ברוסית: Литературная Газета, מילולית: "עיתון ספרותי") היה שבועון ספרותי. השם מתייחס לשני כתבי עת, אחד שראה אור במאה ה-19 והשני, הרואה אור מאז 1929 ועד ימינו.
בשנת 1929 ייסדה ממשלת ברית המועצות מחדש את השבועון הספרותי כביטאון הרשמי של אגודת הסופרים הסובייטים, ביוזמתו של מקסים גורקי, תוך הדגשת היותו ממשיך טבעי של העיתון מן המאה ה-19, שבאה לידי ביטוי על ידי הוספת דיוקנו המצויר של פושקין ללוגו העיתון.
משנת 1947 הפך העיתון למגזין הרואה אור שלוש פעמים בשבוע. וכלל, בנוסף לחומר ספרותי, גם מאמרים פובליציסטיים בנושאיים פוליטיים וחברתיים. השבועון היה בעל תפוצה ארצית רחבה ועל אף שנשלט לחלוטין על ידי השלטונות, ביקש לצייר תדמית פתוחה ונינוחה יחסית. על דפיו פרסמו כל הסופרים החשובים של ברית המועצות. מתקופת ההפשרה של חרושצ'וב הוקל הפיקוח ההדוק על כתב העת והתפרסמו בו גם יצירות פורצות דרך כגון הפואמה "באבי יאר" מאת יבגני יבטושנקו.[1][2] בפואמה זו הצליח יבטושנקו לבטא זעקה כנגד הרוע, האכזריות והאדישות. הוא לא מחה רק נגד הטבח עצמו, אלא הפנה אצבע מאשימה נגד שיתוף הפעולה של רוסים ואוקראינים עם השלטון הנאצי.[3]
הרחבה נוספת בהיקף ובתכנים חלה ב-1967 וכתב העת היה לשבועון בעל 16 עמודים (בניגוד לארבעה עד שישה עמודים בכל כתבי העת האחרים שראו אור באותה עת) שכלל גם סקירות בנושאי אמנות, משפטים, מדע וידיעות חוץ. השבועון סימן את קצה גבול הליברליות וחופש הביטוי המותר.
