לידיה ולטי אשר (בגרמנית: Lydia Welti-Escher; 10 ביולי1858- 12 בדצמבר1891) הייתה פטרונית אמנויות שווייצרית. לידיה אשר הייתה אחת הנשים העשירות ביותר של שווייץ במאה ה -19, והקימה את קרן גוטפריד קלר.
חיים
לידיה אשר נולדה למשפחת Escher vom Glas, שושלת משפחה ותיקה ומשפיעה בציריך, בתם של אוגוסטה ואלפרד אשר. שערוריות היו סביב אבותיו של אביה אלפרד אשר פגעה במוניטין של המשפחה: סבא רבא שלה הנס קספר אשר קלר (1755–1831) כמעט הביא את המשפחה לחורבן כלכלי כשפשט את הרגל. אבל אביו של אלפרד אשר - היינריך אשר, עשה הון מחדש באמצעות עסקאות קרקעות ספקולטיביות וסחר בצפון אמריקה. ב־1814 חזר היינריך לציריך והתחתן עם לידיה זוליקופר (1797–1868) במאי 1815, ונולד לו שני ילדים, קלמנטין (1816–1886) ואלפרד. בשנת 1857 נישא אלפרד אשר לאוגוסטה אשר-אובל (1838–1864): לידיה נולדה בשנת 1858, ואחותה הדוויג שנולדה אחריה (1861–1862) נפטרה עוד כשהייתה תינוקת. התאבדותה של לידיה ב־12 בדצמבר 1891 הביאה את הסוף לשושלת המשפחתי של אלפרד אשר.
ילדות ובגרות
סבה של לידיה אשר היינריך אשר בנה את הבית הכפרי לחוף אגם ציריך. בהווה ברובע של העיר ציריך. שם לידיה גדלה. היינריך אשר הצליח להתמסר במלואו לתשוקתו לבוטניקה ולאוסף האנטומולוגי שלו, שטופל גם על ידי אביה ובהמשך על ידי לידיה. בגיל ארבע שנים איבדה לידיה את אחותה הצעירה, ואמה של לידיה נפטרה בשנת 1864. אביה אלפרד אשר הצליח לראות את בתו מספר פעמים ביום, והוא שכר עבור לידיה ואומנת שלה דירה ליד מקום עבודתו בעיר ציריך. מכיוון שהוא היה אלמן, לידיה הפכה יותר ויותר גם לחברה קרובה והחלה לתמוך בעבודתו באופן פעיל והם שמרו על מערכת יחסים לבבית.[1]
נעוריה של לידיה אשר נבדלו באופן מהותי מנערות צעירות אחרות בגילה ממוצא בורגני: לידיה ניהלה את התכתביות של אביה, ניהלה את משק הבית באחוזה ליד האגם והיא הפכה לתפקיד המארחת והבדרנית של אורחיו הרבים ביניהם המשורר השווייצרי גוטפריד קלר שהיה גם ידיד המשפחה. לידיה אשר הייתה צעירה בטוחה בעצמה, שקראה רבות, שלטה בכמה שפות והשתתפה במופעי מוזיקה ותיאטרון. במכתביה לחברת ילדותה, הציירת לואיז ברסלאו, היא הציעה לה לקחת שיעורי שירה ופסנתר. [2]
אלפרד אשר היה יזם כלכלי ואיש פוליטי, שקשור למודרניזציה של שווייץ, למינהור המדינה וייסוד בנק מרכזי בה. בנוסף להתקפות אישיות מצד מתנגדים פוליטיים, אביה של לידיה התמודד עם בעיות בריאותיות קשות. הוא סבל מהתקפות חוזרות ונשנות של בריאות במהלך חייו ובהזדמנויות רבות היה חייב לבלות תקופות ארוכות בהבראה.
אלפרד ולידיה אשר
בשנת 1878 הוא חלה קשה ולא הצליח לעזוב את האחוזה במשך שבועות. עם זאת, ניסה לעמוד במילוי התחייבויותיו הפוליטיות והעסקיות, בסוף נובמבר 1882 חלה אלפרד אשר שוב, ובבוקר ה-6 בדצמבר1882 נפטר אלפרד אשר באחוזתו בבלואר. לאורך כל הזמן טיפלה בו לידיה והיא נחשבה לאשת סודו היחידה, שפיקחה על הרבה מהתכתבויות וליוותה את אביה במסעותיו הרבים.[3]
נישואים עם פרידריך אמיל ולטי
מכיוון שמערכת היחסים בין אלפרד אשר לבין שותפו לשעבר אמיל ולטי התדרדרו קודם לכן, אלפרד התנגד לאירוסין של לידיה עם בנו של ולטי. מכיוון שהאירוסין כבר פורסמו, נישאה לידיה לאחר מות אביה ב־4 בינואר1883. פרידריך אמיל ולטי היה בנו של חבר המועצה הפדרלי (בונדסראט) השווייצרי, אמיל וולטי, אחד האנשים החזקים ביותר בשווייץ, וחברו לשעבר ומאוחר יותר יריב של אביה של לידיה. פרדריך ולטי עלה בחוגים הכלכליים בשווייץ בזכות נישואיו עם לידיה וישב בדירקטוריונים רבים. בינתיים, לידיה ולטי-אשר השתעממה במהירות, ולא מצאה עניין בניהול משק הבית הצנוע יחסית של ולטי, שהיה חסר אורחים מעניינים ושיחות מגרה כפי שקיימה בבית אביה. באמצעות בעלה, היא באה במגע עם חבר ילדותו קרל שטאופר-ברן, צייר שווייצרי ידוע, באוגוסט 1885, שטאופר לרגל נסיעותיו לציריך, היה אורח באחוזת בלבואר. באטלייה שלו צייר שטאופר את לידיה אשר. לידיה ואמיל ולטי-אשר אפשרו לשטאופר לעבוד ברומא. באוקטובר 1889 עברו לידיה ובעלה לפירנצה, אך זמן קצר לאחר מכן, פרידריך אמיל ולטי חזר מסיבות כלכליות לשווייץ והשאיר את אשתו בהשגחת קרל שטאופר.
קשר עם קרל שטאופר-ברן
לידיה ושטאופר התאהבו, ולידיה אמרה לאמו של שטאופר כי רצונה להתחתן איתו. בשנת 1888, עדיין בחסות פטרוניו, קרל שטאופר-ברן נסע לרומא ללמוד פיסול. בהיותו שם, הקשר של לידיה ולטי-אשר עמו הפך למוקד לעניין ציבורי, משפחת ולטי זעמה ולידיה וקרל ברחו לרומא. [4]
פרדריך אמיל ולטי
פרדריך ולטי יצר קשר עם שגרירות שווייץ ברומא והשתמש בהשפעתו הרבה כדי להפריד בין אשתו ובין הצייר. לידיה הושמה בבית משוגעים ציבורי ברומא, ושטאופר-ברן נכלא לאחר שהואשם בחטיפה ואינוס. בזמן שהותה שם כתבה לידיה את הפרסום הפמיניסטי "גדנקן איינר פראו" (מחשבות על אישה) ותכננה לפרסם אותו. אבל כל התכתבויותיה הושמדו או מוחזקות בידיים פרטיות.
במאי 1890, דו"ח פסיכיאטרי מלא לא הראה שום סימנים למחלות נפש ולידיה ולטי-אשר שוחררה, היא חזרה לבעלה, ועד מהרה הגישה בקשה לגירושין, שניתנו בסופו של דבר. במצב של ייאוש מאובדן אהבתו, סבל קרל שטאופר-ברן מהתמוטטות עצבים, בילה זמן מה בבית החולים לחולי נפש בסן בוניפאציו, ולאחר שחרורו [5] בינואר 1891, לא היה מסוגל לעבוד וככל הנראה סבל ממאניה והוא התאבד.
סטיגמה והתאבדות
לאחר ארבעה חודשי מעצר בבית החולים הפסיכיאטרי הציבורי ברומא, לידיה אשר הוחזרה לבסוף על ידי בעלה לשווייץ. היא אישרה את רצונם להתגרש והסכם ממון, שחייב את לידיה בתשלום של 1.2 מיליון פרנקים כפיצויים לולטי. בחברה הגבוהה של ציריך, לידיה כבר לא התקבלה, והיא נחשבה כנואפת. לכן, היא עברה להתגורר בבית בז'נבה-שאמל בסוף הקיץ של שנת 1890. שם סיימה לידיה אשר את מטרתה האחרונה בחיים, הקמת קרן לאמנויות, לימים בשם קרן גוטפריד קלר סטיפטונג, אותה הקדישה למשורר חבר משפחתה בילדותה.
קלר שטאופר-ברן, דיוקן עצמי
לידיה ולטלי-אשר החליטה לשים קץ לחייה ב־12 בדצמבר1891. היא פתחה את ברז הגז בוילה שלה ליד ז'נבה.
הדו"ח הפסיכיאטרי שהתפרסם אודות לידיה אשר, מתאריך 27 במאי 1890, הראה כי המעצר שלה בקליניקה ברומא ואבחון הטירוף השיטתי היו פיקטיביים. גם מנקודת המבט של ימינו, החוקרים משוכנעים כי לידיה אשר הייתה בבריאות נפשית מלאה.
קרן גוטפריד קלר
בשנת 1890, זמן קצר לפני סיום חייה הטרגיים, לידיה אשר השקיעה את הונה של משפחת אשר בקרן, אותה כינתה בשם Gottfried Keller-Stiftung, על שם המשורר גוטפריד קלר שאביה העניק לו תמיכה עקבית. עם הנכס המהותי שנותר שלה - וילה בלואר וניירות ערך סחירים בהיקף כולל של 4 מיליון פרנקים שווייצרים - הקימה לידיה אשר את בסיס הקרן. על פי צוואתה של לידיה אשר הקרן הוקמה ב־6 ביוני 1890, ונוהלה על ידי המועצה הפדרלית השווייצרית, ובכך, לידיה אשר רצתה לבצע משימה לאומית. על הקרן לקדם עבודה עצמאית של נשים, לפחות בתחום האמנות, על פי כוונתה המקורית של המייסדת. קרן גוטפריד קלר הפכה אמנם למוסד חשוב לאמנות, אך המטרות הפמיניסטיות של לידיה אשר בזמן הקמתה לא נענו.[1]
