PROFILPELAJAR.COM

ליגת המשתכרות לזכות בחירה (באנגלית: The Wage Earner’s Suffrage League) הייתה ארגון לקידום זכות בחירה לנשים שנוסד בעיר ניו יורק ב-1911, אשר ביקש לחבר בין מאבק לזכויות נשים עובדות לסוגיית זכות הבחירה לנשים. דוגמה למאמץ לשלב נשים עובדות לתוך תנועת זכות הבחירה לנשים כדי לצבור תאוצה פוליטית והשפעה.

היסטוריה

הליגה הוקמה כתוצר של חילוקי הדעות בתוך המפלגה הסוציאליסטית של ארצות הברית, והיעדר הייצוג של נשים עובדות במסגרת התאחדות הלאומית האמריקנית למען זכות הבחירה לנשים (NAWSA). בדצמבר 1909 התכנסו מנהיגי המפלגה הסוציאליסטית לוועידה בה ביקשו לבחון את הקשר בין תנועת הסופרג'סטיות לסוציאליזם. אחד הנושאים שנדונו היה הדרך בה על תומכות זכות הבחירה לנשים הסוציאליסטיות לפעול, לאור העובדה שה-NAWSA, שהורכבה בעיקרה מנשים ממעמד הביניים והמעמד העליון, הייתה מנוכרת לסוגיות מעמדיות שהטרידו את הנשים ממעמד הפועלים. פעילות סוציאליסטיות כמו ליאונורה אוריילי ורוז שניידרמן ביקשו להוביל שינוי בתוך ה-NAWSA. מנגד, הרוב במפלגה תמך בהקמת מסגרת לקידום זכות בחירה לנשים בשליטה סוציאליסטית.

לאחר תבוסתן בוועידת המפלגה, פנו שניידרמן ואוריילי, בסיוע מרי ריטר בירד ממפלגת הנשים הלאומית, להקים ארגון נפרד לקידום זכות בחירה שינוהל על ידי נשים עובדות ואשר יפעל למען עובדות המפעלים במטרה לאפשר להן לנצל את המשאבים הפוליטיים לפי בחירתן. ב-22 במרץ 1911 הקימו השתיים את ליגת המשתכרות לזכות בחירה בעיר ניו יורק. הארגון ביקש לנצל את תמיכת הזרם המרכזי של תנועת המאבק לזכות בחירה, מתוך גישה פרגמטית. בין המייסדות המשותפות של הארגון היו גם עובדות תעשיית הטקסטיל קלרה למליך ומולי שפס, ועובדת המכבסה מרגרט הינצ'י. אוריילי, שהייתה הוותיקה מבין המייסדות, נבחרה לנשיאת הליגה, ולמליך אשר הובילה את שביתת ה-20,000 ב-1909 נבחרה לסגניתה.

פעילות הליגה

הליגה תיעדפה מתן קול פוליטי לנשים עובדות, וביקשה לשמור על השליטה הארגונית בידיהן - תוך מתן סיוע גם למהגרות ולעקרות בית ממעמד הפועלים. מייסדות הליגה הסכימו על המסגרת העקרונית לפיה רק לנשים עובדות הייתה הזכות לחברות מלאה בארגון, המלווה בזכות הצבעה בוועידותיו ובתהליכי קבלת ההחלטות שלו, בגיבוש הקמפיינים ובנאומים. עם זאת, הארגון לא דחה כליל את האפשרות של נשים אחרות להשתתף בפעילות. גיוס החברות התמקד אף הוא במפעלים ובשכונות המהגרים. על אף שרוב חברות הליגה היו ממעמד הפועלים, מספר קטן של נשים ממעמד גבוהה יותר סיפקו את רוב התמיכה הכספית שהיוותה את תקציב הליגה. נשים אלו לא כונו 'חברות' בברית כי אם בעלות ברת, והן הורשו להשתתף בפגישות הליגה ולסייע בעבודתה. הליגה הייתה מסונפת ל-NAWSA וזיהתה את עצמה כחטיבת העובדות של התנועה.

הליגה פנתה לנשים עובדות ולעקרות בית באמצעות הפצת עלוני תעמולה, תוך שימוש ברטוריקה ישירה, עם שאלות כמו "מדוע משלמים לך פחות מלגבר? למה את עובדת במלכודת-אש? למה שעות העבודה שלך ארוכות כל כך? כי את אישה ואין לך זכות הצבעה. הצבעה קובעת את החוק. הצבעה אוכפת את החוק. החוק שולט בתנאים. נשים שרוצות תנאים טובים יותר חייבות להצביע". התמיכה הכספית המוגבלת של הליגה אפשרה לה להדפיס עלונים בתדירות לא גבוהה, ולכן פעלה בצורה נוספת - במהלך השנה הראשונה של הליגה, ליאונורה אוריילי, קלרה למליך ומולי שפס נשאו נאומים על בסיס קבוע מחוץ למפעלים, בעת חילופי משמרות. הליגה קיימה את מפגשיה במרחב הציבורי, בפינות רחוב צפופות בניו יורק, באופן שאפשר לה לגייס נשים נוספות. הפעילות דיברו בלילות בשכונות העובדים עם נשים שחזרו מהקניות.

העצרת בכיכר קופר יוניון

המאבק הציבורי הגדול ביותר של הליגה היה עצרת שהתקיימה בכיכר קופר יוניון ב-1912 במחאה על כישלונו של בית המחוקקים במדינת ניו יורק לאשר זכות בחירה לנשים בדיון שנערך על כך. מרי ריטר בירד ממפלגת האישה הלאומית הציעה לאוריילי לאסוף את מנהיגות ליגת המשתכרות ולהגיב להצהרות כנגד זכות הבחירה. הליגה ניצלה את ההזדמנות להגביר את התודעה לפעילותה ולגייס לה תמיכה ופרסמה את העצרת במפעלים בשבועות שקדמו לה. בליל 22 באפריל 1912 התמלא קופר יוניון בהמון רב של אלפים, המורכב כמעט כולו מנשים עובדות. הדוברות, כולן נשים עובדות בעצמן, הגיבו לטיעונים שהצגיגו הסנאטורים במדינה כנגד זכות הבחירה, טיעונים שהתמקדו בצורך לשמור על 'הרמוניה זוגית, מוסר נשי ונשיות'. מולי שפס סיפרה על היחס האכזרי שקיבלו עובדות מפעלי החולצות במאבקן ממשטרת ניו יורק ומהשופטים, ותקפה את הטענה ששכר שווה בין המינים יפגע בקדושת הנישואין. קלרה למליך תקפה את התפיסה שההצבעה היא 'נטל' וביקשה להגיב לתפיסה שהיא תשחית את המוסר הנשי. רוז שניידרמן הרחיבה על תפיסות שונות של נשיות והשתמשה בגישה מעמדית כדי להמליץ לנשים עובדות להגדיר נשיותן במונחים שלהן. נאומים אלה שנאמרו על ידי שניידרמן, למליץ' ושפס הדגישו את המניפולציות שבטיעונים נגד זכות הבחירה לנשים, העושות שימוש במעמד ובמגדר כדי לדכא נשים, וניסחו תפיסה מתפתחת של פמיניזם תעשייתי.

לקריאה נוספת

Orleck, Annelise. Common Sense & a Little Fire Women and Working-class Politics in the United States, 1900-1965. (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1995)
Tax, Meredith. The Rising of the Women: Feminist Solidarity and Class Conflict, 1880-1917. (New York: Monthly Review Press, 1980)