לוקיוס קינקיוס אלימנטוס (בלטינית: Lucius Cincius Alimentus; פעל בסביבות שנת 200 לפנה"ס) היה מחבר אנלים (ספרי שנים), משפטן ופקיד פרובינקיאלי רומי. הוא זכור בעיקר כאחד ממייסדי ההיסטוריוגרפיה הרומית (אנ'), אם כי חיבורו ה"אנלים" אבד וידוע רק מקטעים בחיבורים אחרים.
הוא כתב בעיקר ביוונית.
חייו
לוקיוס קינקיוס אלימנטוס היה חלק מבית האב (אנ') קינקיה (אנ') של רומא העתיקה.
הוא שירת כפריאטור בפרובינקיה סיקיליה בשנת 209 או 210 לפנה"ס, ופיקד על שני לגיונות.[1] כסנאטור רומי, החקיקה החשובה ביותר שלו הייתה החוק הקינקיאני, שאסר על קבלת תשלום עבור שירותים משפטיים.
אלימנטוס נשבה באחד מהקרבות המוקדמים של המלחמה הפונית השנייה (218-201 לפנה"ס). הוא בילה שנים כשבוי של הגנרל הקרתגי חניבעל, אשר – על פי הדיווח המאוחר יותר של אלימנטוס – שיתף עם הרומאי את פרטי חציית האלפים שלו. העדות האחרונה לגביו היא היותו שליח בשנת 208 לפנה"ס. ייתכן שהמשלחת נשבתה כשהייתה בברוטיום, ולפיכך שחרורו של אלימנטוס נובע אפוא מהסכם השלום לאחר קרב זאמה (202 לפנה"ס).
חיבוריו
אנלים
חיבורו העיקרי של לוקיוס קינקיוס אלימנטוס היה "אנלים" (בלטינית: Annales) או "היסטוריה רומית", בעקבות קווינטוס פאביוס פיקטור בתרגום ה-Annales maximi (אנ') של הפונטיפקס מקסימוס ומקורות רומיים אחרים, כדי להציג תיאור שנתי ביוונית בפרוזה של ההיסטוריה הרומית (אנ'). לפי פריר, האנלים שלו נכתבו לא יאוחר משנת 202 לפנה"ס. החיבור אבד, אך האובייקטיביות שלו זכתה לשבחים על ידי דיוניסיוס מהליקרנסוס ופוליביוס והוא צוטט לעיתים קרובות על ידי פסטוס.[1] ניבור, אחד ההיסטוריונים המודרניים הגדולים של רומא, שיבח גם את המתודולוגיה של אלימנטוס, ותיאר אותו כחוקר ביקורתי של העת העתיקה שזרה אור על ההיסטוריה של ארצו.[1] באופן ספציפי, לאלימנטוס יש תיאור הרבה פחות מנצח של היחסים המוקדמים בין הרומאים והלטינים המוקדמים מאשר לרוב ההיסטוריונים.[1]
אחד מהפרגמנטים ששרדו של אלימנטוס מתארך את ייסוד רומא לשנה הרביעית של האולימפיאדה ה-12 (728/729 לפנה"ס).[1] בניסיון להסביר את הפער בין תאריך זה לבין התאריך הרגיל של שנת 753, ניבור שיער שייתכן שבידי היסטוריונים רומיים היה תיעוד המעמיד את ייסודה של רומא 132 שנים לפני שלטונו של טארקוויניוס הזקן, שערך רפורמה בלוח השנה הרומי. ייתכן שאלימנטוס המיר את 132 השנים הקודמות של 10 חודשים ל-110 שנים של 12 חודשים לפני חישוב התאריך שלו,[1] אם כי הלוח הרומי העתיק עיגל את שנותיו בתקופת חורף באורך משתנה.
חיבורים אחרים
תיאורו של לוקיוס קינקיוס אלימנטוס את מאסרו במלחמה הפונית השנייה[2] והביוגרפיה של הפילוסוף גורגיאס היוו כנראה במקור חלק מהאנלים שלו.[1]
חיבורים נוספים המיוחסים לו כוללים חיבור על משרת היועץ המשפטי (De Officio Iurisconsulti), המכיל לפחות שני ספרים; ספר אחד על אטימולוגיה (De Verbis Priscis); ספר אחד על כוחם של הקונסולים (De Consulum Potestate); ספר אחד על האסיפות (De Comitiis); ספר אחד על החגים (De Fastis); ספר אחד על החניכה אל המיסטריות (Mystagogicon); וחיבור ארוך על עניינים צבאיים (De Re Militari) משתרע על פני מספר ספרים. בחיבור זה ידוע שהוא דן בהיטלים צבאיים וב"חוקים הפטיאליים" (אנ') (ius fetiale) כגון הטקסים הדתיים הכרוכים בהכרזת מלחמה.[3]
חלק משמות החיבורים הללו יוחסו לקינקיוס (אנ'), שכתב כביכול בתקופת שלטונו של אוגוסטוס, כ-200 שנה מאוחר יותר. כמה חוקרים מציעים ששתי הדמויות הללו היו למעשה אדם אחד שהתבלבלו בו סופרים מאוחרים יותר.
קישורים חיצוניים
- Graves, John Thomas (1867). "Alimentus, L. Cincius". In William Smith (ed.) (1870). Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology. Vol. 1. Boston: Little, Brown and Company. pp. 131–132
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Graves, John Thomas (1867). "Alimentus, L. Cincius". In William Smith (ed.) (1870). Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology. Vol. 1. Boston: Little, Brown and Company. p. 131
- ^ ליוויוס, תולדות רומא, ספר 21, 38.
- ^ Graves, John Thomas (1867). "Alimentus, L. Cincius". In William Smith (ed.) (1870). Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology. Vol. 1. Boston: Little, Brown and Company. p. 132
