לֹעַ-אֲרִי סִיצִילִי (שם מדעי: .Antirrhinum siculum Mill) הוא עשב רב-שנתי או בן-שיח זר ונדיר, שפרחיו צהובים בהירים (לא בגווני סגול) בסוג לוע-ארי ממשפחת הלחכיים (בעבר שויך למשפחת הלועניתיים)[1]. מין נדיר זה גדל בסדקים של קירות בתים ישנים, חומות וכתלים בעיקר בירושלים וסביבותיה, ברמלה, ביפו ובחיפה[2]. בעבר נצפה גם בתל אביב. שמו מגיע משום דמיון הפרח לפה. באמצעות לחיצה קלה על כותרת הפרח ניתן לפתוח ולסגור אותו, בצורה שמדמה פה. ההבחנה ראו בערך לוע-ארי על שלושת המינים שלו.
מאפיינים
בני שיח (או עשבים רב-שנתיים) שגובהם 15 עד 30 ס"מ.
הגבעולים זקופים וקירחים.
העלים תמימים, אורכם עד 10 ס"מ או יותר, אלה שקרובים לבסיס – נגדיים, ואלה שרחוקים מהבסיס – מסורגים.
התפרחת לרוב אמירית (בקצה הגבעול) לפעמים בצורת שיבולת, לפעמים הפרחים יחידים בחיק העלים.
הפרחים דו-מיניים, צבעם צהוב חיוור עם פסים סגולים על השפה העליונה (בשונה מפרחי לוע-ארי גדול שצבעם לילך או ארגמן).
הגביע בעל 5 אונות שוות כמעט, דמויות אזמל וקצרות מצינור הכותרת. אונות הגביע חדות או חדות כמעט[3].
הכותרת שאורכה 17 עד 25 מ"מ (30 עד 45 מ"מ בלוע-ארי גדול), מאוחת עלים, דו-שפתנית (בעל 2 שפתיים וצינור ברורים מאוד). לוע הכותרת סגור על ידי קיפולי השפות, בסיסה מורחב בדמות שק. השפה העליונה זקופה, התחתונה מפושקת. במילים אחרות לוע הכותרת חסום על ידי גדול מקומר הצומח מהשפה התחתונה.
האבקנים, 4 במספר, אינם שווים באורכם ומעורים בכותרת.
השחלה עילית עם עמוד שחלה אחד.
הפרי הוא הלקט דמוי ביצה או אגס, קירחים או לא קירחים, בעל 2 מגורות בלתי שוות בעלי זרעים רבים. המגורה האחורית, הגבוה יותר, העליונה נפתחת על ידי עפעף אחד, הקדמית, התחתונה יותרת על ידי 2 עפעפים משוננים.
הזרעים חסרי שפה קרומית[4][3].
הפריחה מתחילת פברואר עד תחילת אוקטובר[2].
בית גדול ותפוצה
לוע-ארי סיצילי נחשב כצמח גר שמקורו מדרום מערב איטליה, סיציליה ומלטה. לפי אתר POWO הוא לא נחשב כצמח זר בישראל. מין נדיר זה גדל בסדקים של קירות בתים ישנים, חומות וכתלים בעיקר בירושלים וסביבותיה, ברמלה, ביפו ובחיפה. הוא לא נמצא בבתי-גידול טבעיים כמו סלעים וצוקים בחלקי הארץ השונים[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ .Antirrhinum siculum Mill, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 3 לוע-ארי סיצילי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 606-607
- ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 411
