לודוויג הלברשטטר
Ludwig Halberstädter

לודוויג הלברשטטר (משמאל) וסטניסלאוס פון פרובזק (אנ') (במרכז) עורכים ניסוי על אדם המחזיק אורנגאוטן, במהלך מחקרם על גרענת, בערך 1907.
לידה	9 בדצמבר 1876 ביטום, רפובליקת פולין
פטירה	20 באפריל 1949 (בגיל 72) ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	רדיולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת ורוצלב
מוסדות	מרכז רפואי הדסה

לודוויג הלברשטטר (בגרמנית: Ludwig Halberstädter;‏ 9 בספטמבר 1876 – 20 באפריל 1949) היה פרופסור לרדיולוגיה טיפולית, ייסד והיה ראש מכון הרדיום (לטיפול במחלות ממאירות) בבית החולים הדסה ירושלים, היה מחלוצי הטיפול בסרטן בישראל^[1].

הלברשטטר נולד בביטום ששלזיה. סיים לימודי רפואה בברסלאו בשנת 1901. בין השנים 1901–1905 היה אסיסטנט למחלות עור בקליניקה הדרמטולוגית באוניברסיטת ברסלאו.

בין השנים 1908–1911 היה אסיסטנט במכון לפתולוגיה בבית החולים שאריטה בברלין.

הלברשטטר היה בצוות שגילה את המחולל של הטראכומה בשנת 1909 באינדונזיה.

בין השנים 1911–1914 היה אסיסטנט במכון הרנטגן בברלין. בשנת 1919 התמנה למנהל המכון לרדיותרפיה במכון הסרטן.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוצב הלברשטטר במטה הכיבוש של הצבא הגרמני בפולין.

בשנת 1919 התמנה למנהל המכון לרדיותרפיה במכון הסרטן של אוניברסיטת ברלין.

בין השנים 1926–1933 היה פרופסור חבר לרדיולוגיה בברלין.

עם סיום המלחמה מונה למנהל המחלקה לרדיותרפיה במכון הסרטן של אוניברסיטת ברלין. בין השנים 1919 - 1933 עסק במחקר קליני ובניהול המכון. בשנים אלו עלה קרנו של יסוד הרדיום כפולט קרינה יעילה בטיפול בשאתות. בשל המחסור העולמי ברדיום ניסה יחד עם עוזרו פרופ' סימונס למצוא פתרון למחסור זה דוגמת שימוש ביסודות רדיואקטיביים^[2] אחרים כתחליף לרדיום.

הלברשטטר עלה לארץ ישראל במאי 1933. התיישב בירושלים. הביא עמו 250 מיליגרם של רדיום, והקים את "מכון הרדיום" בבית החולים הדסה לטיפול במחלות ממאירות. במסגרת עבודתו עסק בגיוס תרומות, רכישת ציוד, הכשרת רופאים וטכנאים, ועל מחקר וחינוך רפואי הנוגע לחקר הסרטן. מחקריו פורצי הדרך היו בנוגע לקשר בין ממאירות שד והורמוני המין.

בין השנים 1933–1949 היה ראש מכון הרדיום בהדסה ירושלים. המחלקה הייתה היחידה במזרח התיכון, בגלל מכון הרדיום שהציע טיפול חדשני. המחלקה טיפלה בנכבדים מארצות ערב, וגם בחולים ממשפחת המלוכה הירדנית והמצרית.

בשנת 1935 התמנה לפרופסור לרדיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

הלברשטטר היה מחלוצי חקר הסרטן באוניברסיטה העברית במשותף עם הד"ר ליאוניד דולז'נסקי^[3].

הלברשטטר הקפיד על מתן טיפול לאוכלוסייה ללא הבדל דת גזע או מין, ונאבק אל מול קשיי התקופה במתן טיפול הוגן גם לאוכלוסייה הערבית. הלברשטטר הקפיד להגיע במהלך שנת 1937 לבית החולים הדסה (תל אביב) אחת לשבוע לצורך בדיקת חולים ומתן טיפול וייעוץ, למרות חוסר הביטחון ששרר בדרכים באותה העת. התעריף עבור ביקור עמד בזמנו על לירה ישראלית אחת. בנוסף הקפיד לסייע לחולים במקומות אחרים בארץ ישראל.

פרסם 58 עבודות מחקר^[4].

מתלמידיו: פרופ' אברהם הוכמן^[5].

במלחמת העצמאות סירב הלברשטטר לעזוב את ירושלים (למרות מחלתו) עד שלא ישרור בה שקט, מתוך רצון להציב דוגמה ולא לעודד בריחה מירושלים.

נפטר בניו יורק באפריל 1949, לאחר שחלה וניסה לחפש מזור למחלתו.

• במסגרת עבודת מחקר שערך בין השנים 1911–1914 גילה עניין בהשפעת קרני רנטגן על העור, ועל כן חיפש איבר שיהיה מספיק עמוק יחסית לעור ויושפע מהטיפול בקרינה, אך שהשינויים בו יהיו בולטים ויוכלו לשקף את השפעת הקרינה. הלברשטטר בחר להתמקד בשחלות הארנב. ארנבות אלו הוקרנו חד צדדית, וככל שנקפו הימים לאחר הקרינה, השחלה המוקרנת הייתה קטנה יותר ויותר בהשוואה לשחלה הלא מוקרנת. עבודה זו הייתה הבסיס לכל הבנת ההשפעה של הקרינה על אברי האגן^[6].
• "עקרונות מיקרוביולוגיים של הקרינה" (1928)
• "תופעות ביולוגיות כלליות ומזיקות של קרן רנטגן" (1929)
• ההשפעה של חומרים מסוימים על התפתחות שאתות מסוגים שונים על ידי הזרקתם לעכברים ומעקב אחר תהליך התפתחות שאתות בעור וסרקומות (שנת 1937)
• הפקת תאי שאת ברקמה והעברתן לרקמות אחרות בעכברים^[7] (שנת 1937)
• במסגרת המחקר הקליני שנערך בשנות ה-30 של המאה ה-20 בישראל, עמד הלברשטטר על הקשר בין ממאירות שד ושינויים הורמונליים, והעמיד את הבסיס לכך שדיכוי הורמונאלי יעיל ביותר בנשים עם ממאירות שד שולחת גרורות. בהמשך ניסה לעמוד על הבדלים היסטולוגיים בין שאתות שונות בשד ותגובתן לטיפול הורמונלי, ואף החל בחקר מחלות ממאירות במהלך הריון. עבודות המחקר שלו לגבי מנגנון פעולת קרני X עם פגיעתם בגוף פורסמו בספרות המקצועית בעולם בהרחבה.