קאבוש[1] למד בבית ספר יסודי (4 כיתות) ולאחר מכן בבית ספר ה"אזרחי" כלומר חטיבת הביניים (4 כיתות) בעיירת הולדתו שארוואר. "קאבוש הקטן" (שהפך לכינוי שלו במרוצת השנים), רצה להיות ליצן, אך למד גננות, כי במהלך מלחמת העולם השנייה נאמר לו כי עובדים יהודים חקלאיים לא יגורשו. בשנת 1943 נקרא לשרות העבודה בקסֶג (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ולאחר מכן גורש למחנה הריכוזמאוטהאוזן. הוא וחבריו צעדו ברגל, יחפים או בנעלי עץ, על גדות נהר ה"אִין" ואחר כך בהרי האלפים של אַיזֶנֶרז עד למאוטהאוזן. כשהמחנה שוחרר על ידי הצבא האמריקאי, הוא שקל 31 ק"ג והיה חולה בטיפוס הבהרות. עם הגעתו הביתה לשארוואר מצא כי דירת הוריו ברחוב הרכבת נמסרה למשפחה לא-יהודית, יחד עם כל המטלטלין שלהם.
בשנת 1948 סיים את המכללה לגננות. לאיוש באלינט, מנהל התיאטרון הלאומי של בודפשט, התחיל ללמד אותו משחק בחינם. באלינט הציע לו את שם האומן קוֹש במקום קראוס, אבל הוא בחר בשם קאבוש לכבוד קרובו הרחוק, השחקן והקומיקאי ההונגרי-יהודי הגדול דיולה קאבוש.
לראשונה הופיע קאבוש בשנת 1946, על במת תיאטרון ה"קברט פודיום" בפרודיה. מאוחר יותר שיחק בתיאטרון הקומדיה של בודפשט. בין השנים 1951 עד 2000 היה חבר בתיאטרון הבמה העליזה, שם הופיע בעיקר בבדיחות ובמערכונים. בשנת 1957 נבחר להוביל את קמפיין הפרסום של הגרלת הלוטו שהתחילה אז. בשם "אוטו לוטו" שאל את השאלה "האם קנית השבוע?".
הקריירה הקולנועית שלו התחילה עם הסרט יאניקה בשנת 1949. בין השנים 1972 לבין 1980, הופיע 32 פעמים בחודש, לעיתים קרובות פעמיים ביום, השתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה ושיחק בתוכניות הגאלה של ערב השנה החדשה. הוא נעצר מספר פעמים בשל נהיגה בשכרות ואף בשל תאונות דרכים. מעבר לקנסות גם ישב כחצי שנה בכלא לריצוי העונש שנגזר עליו.
בסוף 1990 הופיע עם אשתו על במות בניו יורק, בניו ג'רזי, בקנדה, בהמילטון ובטורונטו. עם זאת, בשל הקור של מינוס 28 מעלות צלזיוס, חזר לבודפשט עם דלקת ריאות. בשנת 1999 נסע שוב לאוסטרליה, ולאחר מכן חזר לפסטיבל התרבות היהודי הראשון בבודפשט. משנת 2000 לא הופיע יותר בשל בעיות סרטן הגרון שלו.
בינואר 2004, בביקורת של סרטן הגרון נאמר לו שהוא נקי, אך בביקורת של 10 במאי באותה השנה נאלץ לעבור ניתוח. ב-22 בספטמבר מעד, נפל והועבר ליחידת הטראומה של בית חולים בבודפשט עם שבר בירך. ב-26 בספטמבר, ביום כיפור, מת אחרי הצהריים. הוא נקבר ביום הולדתו ב-28 בספטמבר בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט[2].
סרטיו
Díszmagyar (1949) התלבושת הלאומית ההונגרית
Janika (1949) יאניקה
A képzett beteg (1952) החולה המדומה
Állami Áruház (1953) הכלבו של המדינה
Csapj az asztalra (1953) הכה על השולחן
Böske (1955) בושקה
אדוני המורה, בבקשה Tanár úr, kérem... (1956; szerep: a sofőr)
Az eltüsszentett birodalom (1956) האימפריה שנעלמה בהתעטשות
אבא דולר Dollárpapa (1956; szerep: Kandel Ágost, szabómester)
^Kabos László Életrajza. www.szineszkonyvtar.hu. [2011. július 21-i dátummal az eredetiből archiválva]. (Hozzáférés: 2017. december 29.). קורות חייו (בהונגרית)