לאסלו זוננפלד נולד במשפחה יהודית כבנם של של מיקשה סילאג'י (זוננפלד) (1869–1930)[2] גובה כספים, סוכן מסחרי ושל גיזלה פטיאן (1874–1947).[3] הוריו התגרשו. מ-1920 הצטרף לאסלו לעיתון "תיאטרון ואופנה" (Színház és Divat) כעוזר עורך. בין השנים 1922–1924 עבד במדורי התיאטרון של העיתונים "עולם" (Világ) ו"העיתון של פשט" (Pesti Hírlap). בין השנים 1929 לבין 1933 היה הכתב של "אשטי הירלפ" (Esti Hírlap), הוא היה גם הכתבה של "חיי התיאטרון" (Színházi Élet) ו"הספורט הלאומי" (Nemzeti Sport) בברלין עד עליית היטלר לשלטון. ב-1931 הקים בבירת גרמניה את העיתון "הרץ של ברלין" (Berlini Futár) עבור ההונגרים שהתגוררו שם. במהלך שנותיו בברלין ראיין בין היתר את אלברט איינשטיין, תומאס מאן ופרנץ להאר. ב-1933, לאחר עליית היטלר לשלטון חזר להונגריה והפך לעובד בכתבי העת בורשסם ינקו ו"שוויון" (Egyenlőség). כתוצאה מהחוקים היהודיים איבד את משרתו כעורך, אך המשיך בפעילות הכתיבה שלו ועבד גם בצורה בלתי חוקית עבור עיתון הבורסה של בודפשט.
במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נלקח למחנות שירות העבודה מספר פעמים (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). ב-17 במאי1944 נלקח שוב בעיר ואץ לשירות עבודה למשך שלושה חודשים, אך כעבור מספר ימים הועמס עם עמיתיו על קרונות משא ונלקח למחנה ריכוז בור בסרביה, שם הוטלה עליו להשתתף בעבודת בניית מסילות ברזל. בספטמבר 1944, כשהחיילים הסובייטים התקרבו למחנה, הוא וחבריו נשלחו ברגל בחזרה מסרביה להונגריה. בחודש שלאחר מכן הגיעה צעדת האסירים בשרות עבודה לצ'רבנקה, שם מתו מאות מהם. לאחר מכן צעדו השורדים לעיר באיה, משם הצליח לברוח לבודפשט. הוא נעצר בבירה ונלקח לאכסניית מיראבל בגבעת השוואבים, בפיקוח הגסטפו ומשטרת ביטחון המדינה ההונגרית (Állambiztonsági Rendészet), גם משם הצליח לברוח בדרך נס.[4] הוא שוחרר ב-18 בינואר1945 ברחוב להל (Lehel), שם הסתתר, על ידי הצבא האדום שהשלים את כיבוש פשט (הצד המזרחי של בודפשט).
אחרי מלחמת העולם השנייה
שלושה ימים לאחר מכן פורסם כבר מאמרו הראשון בעיתון "חירות" (Szabadság) שלימים הפך לבעל טור שלו. במקביל, עבד גם כראש טור בית המשפט של "המשקיף בתמונות" (Képes Figyelő). באביב 1945 השתתף בהקמת השבועון ההונגרי הסאטירי לודאש מתי שהפך למפורסם ביותר (וגם אפרים קישון היה בין כתביו), שם עבד כעובד חיצוני עד 1951 ולאחר מכן כבעל טור עד לפרישתו לגמלאות ב-1965. עד מותו היה חבר מערכת של כתב העת של הקהילה היהודית של בודפשט "אוי אלט" (Új Élet), שם כתב על נושאים שנגעו ליהדות.
Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965. (לקסיקון ספרותי הונגרי)
"Palásti Lászlóra emlékezünk". Új Élet. 38 (7). 1983-04-01. (לזכרו של לאסלו פלאשטי. אוי אלט (הונגריה) גיליון 38 (7)
Palásti László (2016). "Egy elfeledett mű felfedezése". A bori halálút regénye. Scolar Kiadó. לאסלו פלאשטי (2016) "גילוייה של יצירה נשכחת". הרומן של דרך המוות של בור.
