בתקופת שלטונו התרחשה המחלוקת בין ונציה לבין ליגת קמבריה. לאחר מותו של האפיפיוראלכסנדר השישי, בשנת 1503, השתלטה ונציה על טריטוריות בצפונה של מדינת האפיפיור. עם בחירתו של האפיפיור יוליוס השני כיורשו של אלכסנדר, ציפתה ונציה כי האפיפיור (שכונה "הוונציאני" (Il Veneziano) בשל תמיכתו בוונציה) יאשר את הסיפוח של הטריטוריות, אולם לאחר המינוי, ובמפתיע, הורה האפיפיור על נידוייה של לה סרניסימה ותושביה, ויצר ברית עם צרפת, האימפריה הרומית הקדושה ומדינות אחרות כנגד ונציה. בעקבות קרב אגנאדלו איבדה ונציה שטחים רבים באיטליה, ולאחר נפילת פדובה הייתה העיר ונציה עצמה בסכנת כיבוש.
לורדאן איחד את תושבי ונציה בפני הסכנות, והצליח להביא לכיבושה מחדש של פדובה ולכריתת הסכם שלום במסגרתו ויתרה ונציה על השטחים שאיבדה אולם שבה להיות בת ברית של האפיפיור אשר יצא למלחמה באותה עת כנגד צרפת. כאשר ניצחון האפיפיור על צרפת נראה בלתי נמנע, הפר האפיפיור את הסכם השלום עם ונציה. בתמורה, כרתה ונציה הסכם עם לואי ה-12, מלך צרפת, והצליחה לכבוש מחדש את הטריטוריות שהפסידה, ואף הכריחה את האפיפיור לשלם את חובותיו למשפחת לורדאן - בסך של 500,000 דוקטים.
_-_Statue_of_doge_Leonardo_Loredan.jpg)
