כשל אמפתי בטיפול הוא מונח בפסיכותרפיה, שטבע האנליטיקאי היינץ קוהוט, מייסד זרם פסיכולוגיית העצמי. המונח משווה את הטיפול לתקופת ההתפתחות של האדם מילדות, ומתייחס לאותם אירועים בלתי נמנעים, בהם הסביבה אינה נענית לצרכיו של התינוק או הילד באופן מותאם.

בהשוואה לעולם הילדות, גם בטיפול הפסיכולוגי מתרחשים כשלים אמפתיים. המטפל, קשוב ואכפת ככל שיהיה, עלול להחמיץ את צרכיו של המטופל, או להגיב אליהם באופן בלתי מותאם מדי פעם. על פי טייטל^[1], קיימים ארבעה סוגים של כשלים אמפתיים, הכוללים חוסר הבנה רגשית, התעלמות רגשית, התנהגות שלילית אקטיבית ופסיבית, או פרשנות לא נכונה או לא מדויקת מצד המטפל שגורמים לפגיעות נרקיסיסטיות. טייטל מציינת ש"כשלים אמפתיים הם בלתי נמנעים מעצם היותנו, גם המטפלים, בני אנוש המועדים לטעויות - בשל אותם שטחים עוורים בעצמנו ובשל מורכבות הסיטואציה הטיפולית והיחסים הנוצרים בתוכה". קוהוט סבור, כי כשל אמפתי המתרחש בטיפול אינו בהכרח הרסני לקשר הטיפולי ולהתפתחות המטופל, כל עוד לא מדובר במצב של כשל אמפתי טראומטי, וכל עוד המטפל יכול להכיר בכך שהתרחש כשל אמפתי^[2].

אמפתיה ביחס שבין מטפל למטופל היא משמעותית ומשפיעה על הקשר הטיפולי. מחקרם של טרוקס, וויטמר ווארגו^[3] שבחן את ההשפעה של התנאים התרפויטיים הדרושים להצלחת טיפול, מצא שמידה רבה של אמפתיה מדויקת, הבעת חום באופן לא רכושני, וכנות, השפיעו על שינויים אישיותיים חיוביים אצל המטופל טוב יותר, מאשר נוכחותם של אלו במידה מועטה.

זקי בוגלר ואוסנר^[4] מתייחסים לממדי האמפתיה, הכוללים מרכיבים רגשיים ונפשים הנמדדת ביכולת לדייק בהערכה של מחשבות ורגשות שהאחר חווה. הם מבחינים בין היכולת לחוש אמפתיה, ליכולת לתרגם אותה להתנהגות אמפתית - שני היבטים שלא בהכרח נמצאים במתאם. ברמה הטיפולית, על פי חוקרים אלו, איכות הקשר תלויה בחותמם המשותף של המטפל והמטופל, כאשר היכולת לביטוי אמפתי מדויק מצד המטפל תלויה ביכולת ובאיכות הביטוי הרגשי של המטופל.

על פי וילפרד ביון^[5], כאשר המטפל מקשיב באופן חופשי ללא זיכרון או תשוקה, הקשבה שאינה נתפסת להמשגות תאורטיות, הפרשנות מצידו תהיה מדויקת ובהירה יותר. פרשנות והקשה אמפתית תוביל לדיבור חופשי ולהתחדשות מנטלית של המטופל.

עדנה מרדכי^[6] מתייחסת לשישה סוגים של כשלים אמפתיים של המטפל במפגש הטיפולי:

• סוג 1: נובע ממאורעות בלתי נמנעים בחיינו אשר מעוררים בנו תחושות של פגיעה וזעם
• סוג 2: כשל אמפתי מסוג זה קשור בגבולות הסטנדרטיים של החוזה הטיפולי: סיום השעות בזמן, חיוב על שעות שבוטלו, הגבלת הקשר הטלפוני והימנעות משיתוף במידע אישי. אלו, על אף שאינם נובעים מניהול בלתי נכון של החוזה הטיפולי, נחווים לא פעם ככשלים אמפתיים.
• סוג 3: מצוקה נסיבתית של המטפל. כשל אמפתי מסוג זה מתרחש כאשר המטפל אינו מצליח לשמר את האמפתיה שלו כלפי המטופל בסיטואציה או תקופה מסוימים עקב לחץ או מצוקה בחייו האישיים. כשל אמפתי מסוג זה עשוי להתבטא בחוסר קשב במפגש, איחור לפגישות או שכחה של אינפורמציה משמעותית.
• סוג 4: פתלוגיה כרונית של המטפל הבאה לידי ביטוי בתחושות העברה נגדית בלתי פתורות ואגו-סינטוניות. האגו סינטוניות גורמת לקושי בזיהוי כשל אמפתי מסוג זה, ולכן גם מקשה על יזימת פעולות מתקנות. חדירתם הכרונית של צרכים לא מודעים הבאים לידי ביטוי באקטינג אאוט של המטפל יכולים להביא לכשלים שונים שביניהם חוסר הבנות חוזרות של התקשורת המילולית של המטופל, פירוש שגוי של האפקט הנלווה לתקשורת של המטופל, ניהול לקוי של הסטינג, ניצול כספי/חברתי של המטופל ובמקרים קיצוניים גם ניצול מיני של המטופל.
• סוג 5: כשל מרוחק הנובע מגורמים שאינם קשורים ליחסי המטפל-מטופל, אלא נוצרים על ידי המטפל ומועברים אל המטופל. הדרכה רשלנית אשר אינה מגנה על הערכתו העצמית של המטפל, אינה מזינה אותו ואינה יוצרת עבורו מקום בטוח היא מקור שכיח לכשלים אלו. גורמים רלוונטיים נוספים הם מורל צוותי נמוך ומדיניות ארגונית המנוהלת באופן כושל.
• סוג 6: כשל הנובע מחוסר הבנה של פתולוגיית המטופל. כשל אמפתי זה עשוי להתבטא בדרכים רבות ומגוונות הכוללות בין היתר גילום מחודש של טראומות מוקדמות ביחסים הטיפוליים. צורך חזק לשחזר מביא פעמים רבות לכך שבשלבים מסוימים של הטיפול המטפל מצטרף לשחזור באופן שמשחזר חוויה דומה לחוויית הטראומה המקורית. טעות אופיינית להתמודדות עם כשל אמפתי מסוג זה היא ביטוי כעס כלפי המטופל המשחזר שוב ושוב את אותה חוויה. תיקון של מצב כשל אמפתי מסוג זה אפשרי כאשר המטפל מסוגל לאמפתיה אמיתית מול השחזורים המספרים את הכאבים שהיו זמן רב כל כך חסרי ביטוי. כשל אמפתי מסוג 6 עשוי לנבוע גם מחוסר יכולתו של המטפל להתכוונן לפתולוגיה הפרימיטיבית של מטופלים בעלי תפקוד גבוה יחסית.

טיפול בגברים הנוהגים באלימות ואלימות במשפחה בפרט, מעוררים כשלים אמפתיים הנובעים מסיבות שונות הכוללות בין בהיתר:

• תחושת מצוקה אישית בשל פיצול והזדהות עם הקורבן.
• תחושת סלידה.
• צורך בריחוק ואי הזדהות.
• ההתנהגות מעוררת את רגש הכעס.
• מנוגד לערכים אישיים וחשש לאבד מרכיבי זהות אישיים.
• הזדהות השלכתית – תוקפנות המטפל לאחר תהליך של העברת דימויי אני שליליים של המטופל שאינו יכול להכילם, אל המטפל.
• חוסר אונים, קושי בהכלה ולחץ רגשי אצל המטפל.
• חסך באינטליגנציה רגשית של המטפל .
• קושי בגיוס חוויה אישית על מנת "להיכנס לנעליו של האחר".
• טעות חשיבה שאם אני אמפתי ומבין, אני מזדהה עם ההתנהגות.
• סוגיות לא פתורות של המטפל המושלכות בתהליכי העברה נגדית.

על מנת להתגבר על כשלים אמפתיים המתרחשים במפגש הטיפולי עם לקוחות שנהגו באלימות יש להגביר את ההבנה של הקונטקסט האישי, חברתי ותרבותי של המטופל כמו כן את התהליכים התפתחותיים אצל המטופל שהובילו לעמדות והתנהגויות תוקפניות. בנוסף חשוב שהמטפל יבצע קריאה פנומנולוגית של חוויית המטופל והדינמיקה הנפשית של המטופל המובילה להתנהגות. בהיבט של המטפל, ראייה אינטגרטיבית של המטופל ושל המטפל כאחד מאפשרת חיזוק של תחושת השותפות. כמו כן, מנגנון אי-ההזדהות (הבנה/הזדהות), הפרדה בתהליך הטיפולי בין האדם לבין ההתנהגות התוקפנית, הכרה בתוקפנות כתגובה אנושית באמצעות מפגש עם זיכרונות אישיים ועיבוד הכשלים האמפתיים בהדרכה, גם הם יכולים לתרום להתמודדות יעילה עם כשלים המתעוררים עם אוכלוסיית מטופלים זו.

• Empathic Failure - כשל אמפתי, באתר בטיפול-נט
• מהי אמפתיה? איך להיכנס לנעלי האחר ולעזור לו להרגיש טוב, באתר מכון טמיר לפסיכותרפיה
• טייטל, א. (2018). כשלים אמפתיים מצד המנחה כלפי המשתתפים בקבוצה. פסיכולוגיה עברית.
• הדס גרופר, גם מטפלים טועים, כפי שלמדתי בטיפול שלי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2019