כרמלה מנשה

כרמלה מנשה, 2008
לידה	1 באוקטובר 1949 (בת 75)
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1986
פרסים והוקרה	עיטור נשיא מדינת ישראל (2023) פרס א.מ.ת. (2010) פרס סוקולוב
קישורים חיצוניים
טוויטר	ela1949

כרמלה מנשה (נולדה ב-1 באוקטובר 1949) היא עיתונאית ישראלית, כתבת לענייני צבא וביטחון בתאגיד השידור הישראלי כאן. זוכת פרס סוקולוב, אות אומ"ץ ועיטור נשיא מדינת ישראל. לאורך השנים זכתה לכינוי "האמא של החיילים" בעקבות חשיפות רבות של מחדלים ושערוריות במערכת הביטחון וטיפול בבעיות אישיות של חיילים, להם נתנה קול באמצעות פרסומיה בתקשורת.

מנשה נולדה למשפחה יוצאת עיראק, והיא נינה של המקובל הרב יהודה פתיה.^[1] בן הדוד של אימהּ היה משה ברזני, לוחם לח"י.^[2] מנשה גדלה במעברה^[3] ובנעוריה למדה בתיכון קלעי.^[4] הייתה חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד בקן בורוכוב שבשכונת גבעתיים.^[5] בשנת 1967 התגייסה לצה"ל ושירתה כפקידה בגדוד 50. ב-1974, בתום שירותה הצבאי, החלה לעבוד בתחנת קול ישראל בירושלים כפקידת לשכה.

ב-1989 קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל. ב-1992 השלימה תואר שני בהצטיינות בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. את תזת התואר השני שלה, "העלייה הבלתי לגאלית מעיראק לארץ ישראל בשנים 1947-1941", כתבה בהנחיית ההיסטוריון פרופסור דניאל קארפי.^[6]

בשנת 1986, עם סיום קורס כתבים, התמנתה לכתבת בתוכניות הרדיו של תחנת קול ישראל "כל צבעי הרשת" ובתוכנית "הטור השבועי". באותה שנה הצטרפה למחלקת החדשות של התחנה ועברה כמה תפקידים. בין היתר שידרה דיווחי תנועה מ"המטוס הקל". ב-1984^[7] התמנתה לכתבת לענייני פלילים ומשטרה. החל מ-1988 משמשת ככתבת לענייני צבא של קול ישראל. תחומי סיקורה כללו לא רק נושאים וסוגיות מערכתיות הקשורות ביחידות הצבא והמודיעין הישראלי בשגרה ובחירום, אלא גם נושאים שנחשבו בעבר שוליים כגון רווחת החיילים ותנאי שירותם.

ביום העצמאות 2014 הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות.^[8] עם הקמת תאגיד השידור הישראלי כאן, מונתה ככתבת ופרשנית בכירה לענייני צבא וביטחון. בדצמבר 2019 חשפה שצה"ל מנפח את מספר החרדים המתגייסים לשורותיו.^[9]

במהלך מלחמת חרבות ברזל ב-2023, נמנתה עם משלחת עיתונאים בכירים מישראל שיצאה לסקר את התמרון הקרקעי של ישראל ברצועת עזה.

ביולי 2024 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב שעל רדיו צפון, קול הים האדום והשדרנים סלוצקי ודומינגז לפצות את מנשה ב-500 אלף ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 אלף ש"ח, על הוצאת לשון הרע כלפיה והטרדה מינית שלה בשידוריהם.^[10]

מנשה כיהנה כיו"ר תא הכתבים הצבאיים בישראל.

בעבר הייתה בת זוגו של איש הרדיו גדעון לב-ארי ובת זוגו של חוקר המוח דני מיכאלסון.

מנשה היא אם חד-הורית לילדה. מתגוררת בגבעתיים.

במשך השנים זכתה בשל חשיפותיה ופעילותה הציבורית בפרס סוקולוב, פרס "בנות הברית", אות המופת על תרומה לביטחון החברתי^[11] ופרס "אביר איכות השלטון". בספטמבר 2008 קיבלה את אות אומ"ץ.^[12] במרץ 2009 זכתה בפרס מנכ"ל רשות השידור. באוגוסט 2010 הוכרזה כרמלה מנשה כזוכת פרס א.מ.ת לשנת 2010 בתחום מדעי החברה, עיתונאות.^[13]

בפברואר 2022 זכתה באות אבירות מפעל חיים לנשים פורצות דרך של מרכז פרס לשלום וחדשנות.^[14] בשנת 2023 נמנתה עם מקבלי עיטור נשיא מדינת ישראל.

• שיר חורי, קולות החיילים, במחנה, 1 בינואר 2015
• משה נוסבאום, ‏"אני גדלתי במעברה - שר התקשורת, לי אתה קורא פריווילגית, תרעלה?", באתר ‏מאקו‏, 5 בדצמבר 2024

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרמלה מנשה

• כרמלה מנשה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קורות חיים של כרמלה מנשה, חדשות מחלקה ראשונה Nfc
• גילי איזיקוביץ, עכבר העיר אונליין, מי ירגיע את כרמלה מנשה?, באתר הארץ, 2 במרץ 2009
• כרמית ספיר ויץ, קפה עם כרמלה מנשה(הקישור אינו פעיל), באתר onlife‏, 8 באוגוסט 2010
• רפי מן, שטח צבאי פתוח, באתר העין השביעית, 8 באוגוסט 2010
• עודד בן-עמי, ‏ריאיון עם כרמלה מנשה, באתר ‏מאקו‏, 20 באפריל 2011
• מיה מנע, מדברת מהשטח: כרמלה מנשה מקבלת פרס מפעל חיים, באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2011
• הרבה יותר מעיתונאית: כך כרמלה מנשה הפכה לחלק מהסיפור של צה"ל, כתבה בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 16:50), 6 בספטמבר 2023