בשנת 1952 התגייס לצה"ל והוצב בבסיס הצבאי הסמוך לטירת כרמל. באותה העת, שימשה טירת כרמל כמעברה הגדולה ביותר בישראל, שקלטה אלפי עולים מעיראק, מרוקו ורומניה. בשעות הפנאי, הגיע אליאש למעברה וסייע בקליטת העולים החדשים, כהמשך לתפקידיו בתנועה הקיבוצית טרם גיוסו. בביקוריו אלו יצר קשרים רבים עם תושבי המעברה, ואף פגש בה את רעייתו לעתיד, בדריה, ילידת עיראק. באותה העת החליט לקבוע את ביתו בעיירת-העולים, וכביטוי לכך שינה את שמו מאדוארד לכרמל.
אליאש השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ל, לאחר שירות קבע קצר. עם שחרורו מצה"ל, היה שותף בצוות ההקמה של מפעל התעשייה "חישוקי-כרמל", ושימש בתפקיד קצין הביטחון. עם סיום עבודות הקמת המפעל, עבר לתפקיד קצין הביטחון הראשי של חברת "אוטוקרס", מחלוצות תעשיית הרכב בישראל ויצרנית דגמי המכוניותסוסיתא, כרמל וסברה. בתפקידו זה התיידד עם בעלי קבוצת אוטוקרס, יצחק שובינסקי, ושכנעו להקים את מפעלה החדש של החברה בטירת כרמל. מפעל זה אכן הוקם בעיר בשנים 1963–1965, ועם השלמת עבודות הבנייה סיפק לתושבי העיר מאות משרות חדשות.
במבצע קדש גויס לשירות מילואים ונפצע בירכו. עם שחרורו מבית החולים חזר לטירת כרמל ונשא לאישה את בדריה. בשנת 1958 נבחר למזכיר תנועת הנוער העובד והלומד בטירת כרמל, וכשנה לאחר מכן, נבחר לתפקיד מזכיר סניף מפא"י ביישוב. בשנת 1960 הוצע לו על ידי מפלגת מפא"י לעמוד בראש רשימתה בבחירות למועצה המקומית, אולם הוא סירב מאחר שהיה מתומכיו של ראש הרשימה אותו ניסתה המפלגה להדיח. באותה העת מפלגת מפא"י עסקה רבות בפרשת לבון, שהייתה בין הגורמים העיקריים שהביאו להתפטרותו של דוד בן-גוריון מראשות הממשלה. עם התפטרותו של בן-גוריון מראשות הממשלה, קצה נפשו של אליאש במפלגת מפא"י, והוא הצטרף אל המפלגה הליברלית אליה הוזמן בידי פרץ ברנשטיין. לאחר זמן קצר, נבחר לכהן כחבר הנהלת איגוד העובדים מטעם המפלגה.
במאי 1965 התאחדו המפלגה הליברלית ומפלגת חרות, ויצרו יחד את מפלגת גח"ל. לאחר האיחוד, החליטה ועדת המינויים המשותפת של שתי המפלגות, לבחור באליאש לעמוד בראש רשימת גח"ל לבחירות למועצה המקומית טירת כרמל. בבחירות, שנערכו בדצמבר 1965, נבחר אליאש לחבר במועצה ושימש כסגן ראש המועצה. לאחר בחירתו למועצה המקומית, החל לכהן גם כחבר הנהלת גח"ל בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. בנובמבר 1968 נבחר על ידי ועדת המינויים של גח"ל לעמוד בראש רשימת המפלגה בבחירות למועצה המקומית, שהיו עתידות להיערך כשנה לאחר מכן. עם פטירתו של ראש הממשלה לוי אשכול, בפברואר1969, הוקדמו הבחירות לכנסת השביעית[דרושה הבהרה] ונקבעו לאוקטובר אותה השנה. ועדת המינויים של גח"ל החליטה להציב את אליאש במקום ה-22 ברשימתה לכנסת, אולם הוא דחה את הצעתה בנימוק שאינו יכול לנטוש את חבריו לרשימת גח"ל, באמצע מערכת הבחירות למועצה המקומית. בבחירות לכנסת, שנערכו ב-28 באוקטובר 1969, זכתה גח"ל ב-26 מנדטים.
ראש המועצה המקומית
כרמל אליאש בישיבת המועצה
הבחירות לראשות המועצה המקומית בטירת כרמל, נערכו כחודש לאחר הבחירות לכנסת, ב-25 בנובמבר1969. אליאש זכה בבחירות ונבחר לתפקיד ראש המועצה המקומית. עם בחירתו לראשות המועצה, הפסיק את לימודיו בפקולטה למדעי המזרח באוניברסיטת חיפה, בנימוק שעליו להקדיש את מרב זמנו לטובת הציבור. זמן קצר לאחר תחילת כהונתו כראש המועצה, נבחר להנהלת המרכז לשלטון מקומי. אליאש הנהיג לראשונה את מדיניות הדלת הפתוחה בלשכתו, ואלפים מתושבי העיר פגשו אותו באופן בלתי אמצעי במהלך שנות כהונתו, וביקשוהו לסייע בידם בעניינים שונים. בספטמבר 1972 ליווה את המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, במהלכה התרחש טבח הספורטאים הישראליים. ב-6 בספטמבר 1972, לאחר רצח הספורטאים הישראליים, לקה בהתקף לב, אולם סירב להתאשפז בבית חולים גרמני והוטס לקבלת טיפול רפואי בישראל.
בינואר 1971 נפגש עם ראש הממשלה גולדה מאיר, כדי למצוא פתרון למצוקת הדיור הקשה ששררה בטירת כרמל. באותה העת משפחות רבות גרו בדוחק ובצפיפות וזוגות צעירים לא יכלו להרשות לעצמם לקנות דירה ביישוב ונאלצו להמשיך להתגורר עם משפחותיהם, שממילא גרו בצפיפות רבה. אליאש הביע את מחאתו בפני מאיר על כך שהבנייה ביישוב מתעכבת בגלל בירוקרטיה ממשלתית, וכן על כך ש-90 דירות המוכנות לאכלוס עומדות ריקות קרוב לשנה גם כן עקב עניינים ביורוקרטיים. בעקבות הפגישה, הורתה מאיר למשרד השיכון להאיץ את קצב בניית הדירות בטירת כרמל ולפעול לאכלוסן המיידי של הדירות הריקות. למרות הוראתה של ראש הממשלה, הרשויות המשיכו לנקוט בסחבת בעניין אכלוס הדירות הריקות, ועל-כן הורה אליאש ל-90 משפחות לפלוש לדירות הריקות תוך מתן הבטחה כי הוא נושא באחריות למעשה זה. החלטתו של אליאש הביאה להתערבותה של משטרת ישראל, שניסתה לפנות את המשפחות אך נתקלה בהתנגדותו הנחרצת של ראש המועצה. לבסוף התערבה במחלוקת ראש הממשלה מאיר, שאישרה את החלטתו של אליאש בדיעבד והורתה על מתן רישיונות מתאימים למשפחות שפלשו לדירות בהוראתו של ראש המועצה. לאחר הפרשה הואץ קצב בניית הדירות ביישוב, ובתוך שנה זכו לדירה חדשה 200 משפחות מרובות ילדים ועוד 100 זוגות צעירים מעוטי יכולת.
