בבית הספר הוא פגש לראשונה את וו. ה. אודן, והשניים נשארו חברים טובים כל ימי חייהם. מאוחר יותר הוא למד בקולג' קורפוס קריסטי בקיימברידג', שם הוא פגש את המשורר סטיבן ספנדר, שלמד עם אודן באוקספורד, והשלושה יצרו מעין חבורה ספרותית והשפיעו זה על דרכו של זה. אחד ממקורות הטובים ביותר על חייו של אישרווד בתקופה זו הוא ספרו האוטוביוגרפי של ספנדר, "עולם בתוך עולם". עם אודן הוא חיבר שני מחזות: "אל הגבול", ו"הכלב מתחת לעור". הרומנים הראשונים של אישרווד, בתקופה האנגלית שלו, צדו את עיני המבקרים - שראו בו הבטחה גדולה, אך כשלו, בדרך כלל, מסחרית. סומרסט מוהם החשיבו במיוחד וקבע -"..איש צעיר זה אוחז בידיו את עתיד הספרות הבריטית".
עיקר בשלותו ככותב נתגלה בארצות הברית, אותה אימץ לו לבית, עם רומנים כמו - "העולם בערב", "פגישה ליד הנהר". לשיאו הגיע ברומן "גבר יחיד" (1964), הנחשב ליצירת-מופת, אשר זכה לגרסה קולנועית, ב-2009, עם קולין פירת' בתפקיד הראשי.
רחוב נולדשטראסה מס' 17, ברלין. בבניין זה התגורר אישרווד בין השנים 1929–1933
אישרווד, שהתנכר למוצאו האריסטוקרטי וגילה כי הוא נמשך לגברים, נטש את אנגליה ועבר לגור בברלין, בירתה התוססת של רפובליקת ויימאר הצעירה, שנודעה בחופש המיני ששרר בה. הוא חי בעוני רב, עבד כמורה פרטי, וכתב באותה תקופה את הרומן הראשון שלו, "כל הקושרים" (all the conspirators), וכן אוסף סיפורים קצרים שיצאו לאור בשם "פרידה מברלין". מאוחר יותר הפך עיבודו של המחזאי ג'ון ואן-דרוטן לסיפורים אלה למחזה "אני מצלמה", שעליו התבסס המחזמר "קברט" של קנדר ואב (שזכה גם לגרסה קולנועית של בוב פוסי) - והפך למשענתו הכלכלית האיתנה ביותר של אישרווד. למרות זאת הביע אישרווד הסתייגות מהעיבוד של פוסי ויוצרי "קברט" וטען בראיונות כי ברלין המעוצבת בסרט היא ברלין מוגזמת בדקדנטיות שלה וכי הטיפול בזווית ההומוסקסואלית - מעוות. בספטמבר 1931 הציג בפניו המשורר ויליאם פלומר את א. מ. פורסטר; השניים התיידדו, ופורסטר היה למורו הרוחני של אישרווד.
ברומן "כריסטופר ובני מינו" (1976), המתאר (בגוף שלישי) את חייו של אישרווד בשנים 1929–1939, הוא מתייחס לנטייה שלדבריו הייתה "לא יוצאת-דופן בקרב הומוסקסואלים מן המעמד הגבוה": הוא לא הצליח להשתחרר מן הלחץ בחברת בחורים בני ארצו ומעמדו. "הוא היה זקוק לזר מן המעמד הנמוך". לאחר הרפתקאות מיניות שונות - גם הטרוסקסואליות - בסופו של דבר הוא מצא לעצמו חבר צעיר ממעמד נמוך בשם היינץ, ורוב הספר מתאר את מערכת היחסים שלהם בשנים שבהן הידרדרה גרמניה לעבר פשיזם ומלחמה. הם נאלצו להימלט מברלין, ועברו בין ערי אירופה, עד שהיינץ נלכד בגרמניה ואולץ להתגייס לצבא (אישרווד פגש אותו ואת אשתו לאחר המלחמה).
הפציפיזם וההומניזם של אישרווד הצעיר באים לידי ביטוי ממש בפתח מלחמת העולם:
נניח, אומר כעת כריסטופר לעצמו, שנתונה לחסדִי ארמיה נאצית. אני יכול לפוצץ אותה בלחיצת כפתור. אנשי הארמיה ידועים לשמצה כרוצחים המענים אזרחים חפים מפשע - כולם מלבד אחד מהם, היינץ. האם אלחץ על הכפתור? לא - רגע: נניח שידוע לי כי היינץ עצמו, מתוך פחדנות או זיהום מוסרי, הפך רע כמוהם ונוטל חלק בכל פשעיהם? האם אז אלחץ על אותו כפתור? תשובתו של כריסטופר, שניתנה ללא שמץ היסוס, הייתה: כמובן שלא.
— כריסטופר ובני מינו
לאחר המלחמה
אודן ואישרווד נסעו תחילה לסין ב-1938, וב-1939 היגרו לארצות הברית (העובדה שהיגרו לאמריקה ממש בפתח מלחמת העולם השנייה נזקפה לגנותם, והמוניטין שלהם נפגעו כתוצאה מכך - איוולין וו לגלג עליהם בספרו Put Out More Flags). אישרווד השתקע בקליפורניה, שם אימץ את דת ההינדואיזם. ביחד עם סוואמי פְּרָבּהאוואנאנְדָה הוא תרגם מכתבי הקודש ההינדואים, וכתב מאמרים, רומנים ומחזות שסבבו סביב נושאים הקשורים בהינדואיזם. הוא המשיך לפרסם גם רומנים 'רגילים' - כמו "העולם בערב", "מפגש במורד הנהר" ועוד מבין יצירותיו המאוחרות הרומן "גבר לבדו" (שאף הוסרט בהצלחה) ונחשב ליצירת-מופת., אך למרות שהוא נחשב אחד מבעלי הסגנון הטובים ביותר בשפה האנגלית, נשאר שנוי משהו במחלוקת ולא זכה להכרה כסופר גדול או חשוב. הוא הצטרף לחבורה מיסטית שכללה את קרישנמורטי, אלדוס האקסלי, ברטרנד ראסל ויוצרים אחרים. עיקר הכנסתו באותה תקופה הייתה מכתיבת תסריטים עבור הוליווד.
אישרווד הפך לאזרח אמריקאי ב-1946. הוא היה תומך נלהב של התנועה לזכויות ההומוסקסואלים. בשנת 1953, כשהיה בן 48, פגש את הנער דון בקרדי, שהיה אז כבן 18. השניים התאהבו ומערכת היחסים ביניהם נמשכה עד יום מותו של אישרווד. פער הגילים בין השניים גרם להרמת גבות, אך השניים הפכו לזוג ידוע בחברה ההוליוודית, בתקופה שבה מספר ההומוסקסואלים שחיו מחוץ לארון היה קטן.
אישרווד ובקרדי חיו יחד בסנטה מוניקה שבקליפורניה. ב-1981 אובחן אצל אישרווד סרטן הערמונית. בקרדי, שהתפרסם כצייר דיוקנאות, סעד את אישרווד כשמחלתו החמירה, ובחצי השנה האחרונה בחייו של אישרווד צייר רק פורטרטים שלו, שהתפרסמו לאחר מות אישרווד, בסנטה מוניקה ב-1986.[1]
_(cropped1).jpg)
