מטוס כפיר בחצר המדעטק בחיפהשלישיית מטוסים ובהם "כפיר" (משמאל למעלה) של חיל האוויר האקוודוריכפיר דו מושבי מדגם TC-2"כפיר גדרות" של חיל האוויר הישראלי בכניסה לבסיס עובדה, בסכימת צביעה לא מקורית
קדם לכפיר מטוס ה"נשר", שהיה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל, והתבסס על תוכניות המיראז' 5, שפותח בשיתוף ישראל אך לא סופק לה בשל האמברגו. טיסת הבכורה של ה"נשר" נערכה ב-1969. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים.
במקביל לפרויקט הנשר, נעשו ניסיונות בישראל לשתול מנוע סילון אמריקאי מדגם J-79 מתוצרת ג'נרל אלקטריק (שנבנה ברישיון בישראל) בגוף מטוס המיראז' 5 דו-מושבי[2]. ניסיונות אלו הולידו את מטוס הקרב הישראלי הראשון - הכפיר. גרסת ניסוי ראשונית שנקראה "טכנולוג" טסה לראשונה באוקטובר 1970, ודגם משופר טס ביוני 1973. דגם הייצור נקרא 'כפיר גדרות', שכינויו הנפוץ הוא C-1, והוחל בייצורו באפריל 1975. השוני החיצוני הבולט ביותר היה כנפוני הקאנארד שהוספו למטוס לשיפור התנהגותו וכושר תמרונו. 27 מטוסי כפיר C-1 יוצרו עד אשר שופרו בדגם ה-C-2, שכלל "שפם" לאורך החרטום, כנפוני קאנארד שונים וגדולים יותר, כנף עם "שן מסור" ועוד שתי נקודות לחימוש חיצוני (סה"כ 9). שינויים אלו קיצרו את מרחק ההמראה של הכפיר לעומת קודמיו בעלי כנף דלתא והקנו לו יכולת תמרון עדיפה במהירויות נמוכות.
במאי 1975, יום העצמאות, הוצג לראווה מטוס הכפיר C-1 במפגן חיל האוויר, אך קדמו לכך פרסומים רבים בעיתונות הזרה. בתחילת 1976 הוחל בשיווק המטוס מחוץ לישראל ולצורך כך הוא הוצג לראשונה מחוץ לגבולות ישראל בסלון האווירי בפארנבורו בספטמבר 1976[3]. באותה שנה נעשה גם ניסיון למכור את המטוס לאוסטריה. שר ההגנה האוסטרי הגיע לישראל לצורך המשא ומתן[4]. המטוס הוחכר אף לצי ולמארינס האמריקאי, שם הוא שימש לביום מטוסי אויב[5].
מטוסי כפיר שרתו בחילות האוויר של אקוודור, סרי לנקה וקולומביה, ומספר מטוסים שרתו בחברת ATAC האזרחית האמריקאית, המספקת שירותי ביום אויב וניסויים לצי האמריקאי[6][7].
הטכנולוגיה הייחודית שפותחה עבור הכפיר יושמה במספר פרויקטים של התעשייה האווירית. מטוסי מיראז' 3 ומיראז' 5 של מספר חילות אוויר עברו שדרוג אוויוני ואווירודינמי לדרגת כפיר, למעט המנוע ומספר מאפיינים אחרים, שנותרו מקוריים.
בשנת 1988 חתמה התעשייה האווירית על עסקה עם ממשלת דרום אפריקה לייצור גרסה מקומית של הכפיר (Atlas Cheetah) הכוללת גם מערכות חדישות שפותחו למטוס הלביא. לפי מקורות שונים, העסקה כללה העברה של 60 מטוסי כפיר ונשר מעודפי חיל האוויר ושדרוגם[8].
בשנת 1982 רכשה אקוודור 12 מטוסים מדגם C-2, וב-1996, 4 מטוסים נוספים[9].
בשנת 1991 פורסם בעיתונות המקצועית שהתעשייה האווירית מפתחת דגם ייצוא של הכפיר שכונה "נמר", המצויד במנוע סנקמה אטאר 9K-50 או GE-Volvo F-404, עקב הגבלות אמריקאיות על מכירת מנועי J-79. הנמר היה אמור להיות מצויד בטכנולוגיות שמקורן בפרויקט הלביא, שבוטל כארבע שנים לפני כן. למרות שלא היה ביקוש לנמר בחילות אוויר זרים, המשיכה התע"א בפיתוח ה"כפיר 2000" למטרות יצוא.
התעשייה האווירית מעולם לא אישרה או הכחישה את הדיווחים על פיתוח ה"נמר".
ביוני 2021 הודיעה סרי לנקה על עסקה עם התעשייה האווירית, בשווי 50 מיליון דולר, להשבחת חמשת מטוסי הכפיר שברשותה כך שישרתו עד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-21.[10]
הכפיר נכנס לשירות בשנת 1975, בטייסת הקרב הראשונה, בפיקודו של סא"ל הרצל בודינגר, שהטיס את מטוס הכפיר הראשון שמסרה התעשייה האווירית לחיל האוויר. מטוסי כפיר נוספים נקלטו בטייסת קרב-הפצצה ובטייסות נוספות.
למשך תקופה קצרה, הכפיר היה מטוס הקרב המוביל בחיל-האוויר הישראלי, אך הפך במהרה למטוס קו שני עם כניסתם של מטוסי ה-F-15 המתקדמים לשירות. טבילת האש של הכפיר נערכה במשימת תקיפת בסיס מחבלים בלבנון, ב-9 בנובמבר1977. מטוסי הכפיר השתתפו גם במבצע ליטני (1978), במלחמת לבנון הראשונה (1982) ובמבצע דין וחשבון (1993) בלבנון. חיל האוויר הישראלי לא פרסם רשמית אם מטוסי הכפיר יצאו משירות מבצעי פעיל בשורותיו, אך ב"תעודת הזהות" של הכפיר באתר חיל האוויר[12] אין אזכור של פעילות מבצעית שלהם לאחר מבצע דין וחשבון. עם השנים יצאו מטוסי הכפיר משירות ואת מקומם תפסו מטוסי F-16 ו-F-15.
ב-27 ביוני1979 זכה הכפיר בהפלת הבכורה (והיחידה במסגרת חיל האוויר הישראלי): סרן שי אשל, בכפיר 874 של טייסת 101, הפיל מטוס מיג 21סורי בטיל אוויר-אוויר, מעל לבנון (למעשה, זאת הייתה "חצי הפלה". על החצי השני זוכה מטוס F-15 שפגע במיג גם הוא).
ב-21 ביולי2009 התרסק "כפיר" שנרכש על ידי צבא קולומביה סמוך לעיר קרטחנה בקולומביה. שני הטייסים הישראלים שהיו במטוס לא נפגעו, אך המטוס עצמו ספג נזק רב. הטייסים, עובדים של התעשייה האווירית, נשלחו לקולומביה במסגרת עסקה שנחתמה עם חיל האוויר הקולומביאני. הטיסה הייתה טיסת רענון והמטוס לא נבלם במסלול ונעצר מחוצה לו[13].
ב-30 בספטמבר 2010, התרסק "כפיר" נוסף שנרכש על ידי צבא קולומביה. שני הטייסים הצליחו לצנוח בשלום[14].
דגמים
מטוס הכפיר יוצר בשני דגמים עיקריים: הראשון למשימות יירוט (קרבות אוויר), והשני לתקיפת מטרות קרקע. מלבד זאת, פותח גם דגם ייחודי לצילום אווירי.
לפני מספר שנים פיתחה התעשייה האווירית דגם מתקדם של המטוס, שכונה בראשונה "כפיר 2000", או C-10. הכפיר 2000 היה פרויקט מקביל לפרויקט ה"נמר", אך היה מעט שמרני יותר - בגרסה זו נשמר המנוע המקורי, ה-J-79. הכפיר 2000 משלב טכנולוגיות חדישות בתחום האוויוניקה, "תא זכוכית" (תא טייס מתקדם המשלב צגים במקום שעונים אנלוגיים), חימוש חדש ומכ"ם מתקדם. חיל-האוויר הישראלי לא היה מעוניין במטוס, אך מספר מטוסי כפיר של חיל-האוויר האקוודורי שודרגו לדרגת כפיר 2000, ושמם הוסב לכפיר CE. הכפיר 2000 נחשב כמטוס קרב רב-משימתי מתקדם וזול, דבר ההופך אותו לאידיאלי עבור מספר מדינות בעולם.
נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית, על-פי מודיעין טכנולוגי שהתקבל אודות התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, מושב מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר-אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים.
טכנולוג
הטכנולוג הוא מטוס ניסוי שנועד במטרה לבדוק אפשרות התקנת מנוע מסוג J-79J-1E לגוף מיראז'. לצורך כך הוסב מטוס מיראז' 5 דו מושבי (מס' 88 של טייסת הסילון הראשונה) לנשיאת המנוע החדש ומערכותיו. המטוס טס לראשונה מנמל התעופה לוד (כיום בן-גוריון). במשך הזמן עבר הטכנולוג שיפורים מסוימים לבחינת תצורות חדשות כמו כנפוני קאנארד (כפיר C-2).
מטוס הטכנולוג מחזיק בשיא המהירות למטוס על בסיס מיראז 5 .טייס הניסוי מנחם שמול הגיע למהירות של 2.5 מאך בטיסה במטוס הטכנולוג מראש הנקרה לאזור עזה. תמונה
כפיר C-1
זהו הדגם הראשוני של המטוס, כפי שיצא מפס הייצור בתעשייה האווירית. מטוסים אלו שירתו בעיקר, אם לא רק, בטייסת 101, ונצבעו בסכימת ההסוואה הקרויה "ג'ינג'ית" (חום/טאן(חום)/ירוק).
הוא שונה חיצונית מ-C-1 בגדרות זרימה משולשות שהותקנו בצידי כונסי האוויר וגדרות אופקיות בחרטום. בהמשך הגדרות הוגדלו לכדי כנפונים קטנים וזאת כדי להגדיל את יכולת התמרון והשליטה.
כפיר C-2
כפירים אלו יצאו מקו היצור כאשר הם מצוידים כבר בשיפורי "כפיר הגדרות", אולם כנפוני הקאנארד שלהם היו גדולים ומשמעותיים יותר. הם היוו את רוב מטוסי הכפיר ששירתו בחיל האוויר, ונצבעו גם בסכימה ה"ג'ינג'ית" וגם בסכימת אפור עליונות אווירית. מטוסים אלו שרתו בטייסות הקרב 101 ("הקרב הראשונה"), 109 ("העמק"), 113 (הצרעה"), 144 ("שומרי הערבה") ו-149 ("התוכי המנפץ").
כפיר C-7
דגם זה נכנס לשירות חיל האוויר בתחילת שנות ה-80', והתאפיין בשתי נקודות תלייה נוספות לחימוש, משקל המראה גבוה יותר ומערכות כינון, חימוש וניווט משופרות. השדרוג העיקרי של דגם זה היה הוספת יכולת נשיאת והכוונת פצצות מונחות לייזר. הכפירים מדגם C-7 נכנסו לשירות רק בטייסת 144 ("שומרי הערבה") בבסיס עובדה, והתאפיינו בסכימת צביעה זהה למטוסי ה-F-16, שהייתה בשימוש בעיקר בכפירים מדגם זה
כפיר C-10
גרסת יצוא של הכפיר המשרתת בקולומביה, הכוללת מכ"ם מדגם EL/M-2032 מתוצרת אלתא מערכות. שיפורים בתא הטייס הכוללים שני מסכים בגודל 177X127 מ"מ, תמיכה בתצוגת קסדה עילית וחופת זכוכית משופרת. למטוס נוספה גם יכולת תדלוק אווירי. גרסה זו ידועה גם בשם כפיר 2000, או KFIR CE עבור חיל האוויר של אקוודור. בשנת 2017 עברו 22 מטוסי הכפיר של קולומביה השבחה בתעשייה האווירית. ההשבחה כללה החלפה של מערכות האוויוניקה של המטוסים ומתן תצוגת קסדה עילית לטייסים[15].
כפיר C-12
גרסת יצוא של הכפיר. מדובר במטוס מדגם C-10 אך ללא המכ"ם המתקדם של אלתא.
כפיר BLOCK 60
גרסת יצוא משופרת של C-10 הכוללת מכ"ם AESA. המטוס הוצע למכירה לפיליפינים, בולגריה, ארגנטינה וקולומביה אך ללא הצלחה[16][17].
.jpg)
