PROFILPELAJAR.COM

כדורי האבן בקוסטה ריקה
**אתר מורשת עולמית**
	יישובי משטר צ'יף פרה-קולומביאנים עם כדורי אבן של הדיקיס
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 3
שטח האתר	247.3 דונם
שטח אזור החיץ	1,434.23 דונם
קואורדינטות	8°54′41″N 83°28′39″W / 8.91138889°N 83.4775°W

כדורי האבן בקוסטה ריקה
Asentamientos Cacicales Precolombinos con Esferas de Piedra de Diquís
	כדורי אבן של הדיקיס באתר הארכאולוגי פינקה 6
	כדורי אבן של הדיקיס באתר הארכאולוגי פינקה 6
אתר מורשת עולמית
	יישובי משטר צ'יף פרה-קולומביאנים עם כדורי אבן של הדיקיס
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 3
שטח האתר	247.3 דונם
שטח אזור החיץ	1,434.23 דונם
קואורדינטות	8°54′41″N 83°28′39″W / 8.91138889°N 83.4775°W
היסטוריה
תרבויות	תרבות דיקיס
מיקום
מדינה	קוסטה ריקה
קואורדינטות	8°54′41″N 83°28′39″W / 8.91138889°N 83.4775°W
	(למפת קוסטה ריקה רגילה) סן חוסה אלחואלה קרטגו לימון פונטרנס פנמה ניקרגואה הים הקריבי האוקיינוס השקט דיקיס

כדורי האבן בקוסטה ריקה (בספרדית: Esferas de piedra de Costa Rica) הם כשלוש מאות כדורי אבן חצובים, שהתגלו לראשונה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בקוסטה ריקה. קוטרן של האבנים נע בין כמה עשרות סנטימטרים ל-2 מטרים, כאשר הגדולים שבהם שוקלים עד 16 טונות. רוב הכדורים נחצבו מאבן גרנודיוריט, הקרובה לגרניט. מעריכים שהכדורים נוצרו בתקופה שבין שנת 200 לפני הספירה והכיבוש הספרדי במאה ה-16. מטרת יצירתם אינה ידועה בוודאות. הכדורים התגלו בכמה אתרים בדלתה של הנהר ריו טראבה (אנ'), הנהר הגדול ביותר בקוסטה ריקה, המכונה על ידי הילידים בני הקבוצה האתנית בורוקה (אנ') בשם דיקיס (Diquís, מילולית "הנהר הגדול"). על שם הנהר מכונה התרבות שיצרה את כדורי האבן, והשאירה שרידים ארכאולוגיים נוספים בשם תרבות דיקיס (אנ'). ב-2014 הוכרזו 4 אתרים של תרבות דיקיס כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם: "יישובי משטר צ'יף פרה-קולומביאנים עם כדורי אבן של הדיקיס".^[1]

גילוי

הכדורים התגלו במהלך חיפוש של חברת הפירות המאוחדת (United Fruit Company) אחר אתרים חלופיים למטעי בננה, באזור הפסיפי (המערבי) של קוסטה ריקה ב-isla del cano, בעקבות מחלה שתקפה את מטעי החברה באזור הקריבי.

הכדורים התגלו כאשר עובדים הכשירו קרקעות לנטיעה. כאשר התברר שהכדורים הם מלאכת אדם, החלו העובדים לאספם ולרכזם בעזרת בולדוזרים. בעקבות אמונה עממית, שהתגלתה ככוזבת, שהכדורים מכילים זהב, החלו בשלב מסוים העובדים לקדוח בכמה מן הכדורים חורים ולפוצץ בהם מקלות דינמיט, ששימשו אותם לפוצץ גזעים ושורשים בשטח. כדורים אחדים הושמדו בצורה זאת עד שהרשויות המקומיות התערבו. כיום שוחזרו חלק מהכדורים המפוצצים וניתן לראותם במוזיאון הלאומי בבירת קוסטה ריקה, סן חוסה.

אמונות עממיות

חוסר הוודאות בנוגע למקורם ומטרתם של הכדורים מהווים כר פורה לצמיחתן של אמונות עממיות לגביהם. יש טוענים כי מקורם של הכדורים בעיר האבודה אטלנטיס, בעוד שאחרים טוענים שהכדורים נוצרו באופן טבעי. אמונות מקומיות טוענות כי ליוצרי הכדורים היה שיקוי מיוחד שריכך את האבנים, בנוסף יש המאמינים כי בליבם של הכדורים שוכן פול קפה יחיד.

הכדורים אינם מושלמים מבחינה גאומטרית. מדידות לייזר שנערכו על ידי חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה הראו כי הכדורים הם בקירוב 96% מהכדור המושלם.

אתר המורשת העולמית

ב-2014 הוכרזו 4 אתרים ארכאולוגיים של תרבות דיקיס, שלה מייחסים את ייצור כדורי האבן, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם: "יישובי משטר צ'יף פרה-קולומביאנים עם כדורי אבן של הדיקיס". שטחם יחד קרוב ל-250 דונם, וכל אחד מוקף באזור חיץ בשטח כולל קרוב ל-1,420 דונם. כולם בדלתה של הנהר דיקיס (ריו טראבה) והם מייצגים יישובים שנשלטו על ידי צ'יפים וכוללים שרידים לתלי אדמה, מדרכות וכיכרות מחופים בחלוקים. בכל אתר התגלה לפחות כדור אבן אחד. ארבעת האתרים הם:^[2]

פינקה 6 (Finca 6, מילולית "חווה 6") – אתר בשטח של 100 דונם שכוסה עם השנים בסחף של משקעים בגובה מטר וחצי. האתר מחולק לארבע גזרות. גזרה מספר 1 מכילה כיכר ובה 5 כדורי אבן בקוטר שבין 1.7 ל-1.9 מטר. בגזרה 2 יש שני תלים בגובה 20 ו-30 מטר שאליהם מובלים סוללות. על אחת מהן שני כדורי אבן בקוטר 1.1 מטר. גזרה 3 מכילה קברים שנשדדו ובהם שרידי כלי חרס. גזרה 4 מכילה תל ובו קברי ילדים עם מעט מנחות. תיארוך פחמן-14 קבע את תקופת היישוב משנת 750 עד שנת 1450.
בטמבל (Batambal) – אתר בשטח של 10 דונם שבו נתגלו גרזינים וכלי חרס בנוסף לארבעה כדורי אבן בקוטר שבין 0.7 ל-0.95 מטר. נחפרו באתר שני מבנים ריבועיים. נתגלה פסל בדומה חתול. תיארוך פחמן-14 קבע את תקופת היישוב משנת 660–780 עד שנת 1320.
אל סילנסיו (El Silencio, מלולית "השקט") – אתר בשטח של 60 דונם שבו התגלה כדור האבן הגדול ביותר בקוטר 2.57 מטר ובמשקל של 24 טון. כן נמצאו כלים שמשערים ששימשו לייצור כדורי האבן. תיארוך פחמן-14 קבע את תקופת היישוב משנת 550–650 עד שנת 1450.
גריחלבה-2 (Grijalba-2) – אתר בשטח של 80 דונם שבו כמה תלים, מדרכות וכדור אבן בודד בקוטר 1.2 מטר. לא נעשה תיארוך לאתר.

היסטוריה

בהתבסס על ממצאים ארכאולוגיים, משערים שהדלתה של הנהר דיקיס הייתה מיושבת מלפחות 1500 לפני הספירה. התקופה הקדומה ביותר עם עדות למגורים, תקופת סיננקרה (Sinancrá Period‏; 1500–300 לפנה"ס), לא הותירה עקבות בארבעת האתרים, אך יש עדויות לתקופה הבאה, תקופת אגואס בואנאס (Aguas Buenas Period‏; 300 לפנה"ס עד 800 לספירה). מתקופה זו התגלו גלילי אבן ופסלים בעלי מאפיינים אנושיים. אין ודאות כי בתקופה זו נוצרו כדורי אבן.

יישובי משטר הצ'יף הם מתקופת צ'יריקי (Chiriqui Period‏; 800–1500 לספירה) שבמהלכה התפתחה חברה היררכית שבה צ'יפים ראשיים שלטו בשטחים גדולים וצ'יפים אחרים שהיו כפופים להם שלטו על שטחים קטנים יותר. באתרים של תקופה זו יש בדרך כלל תלוליות דיור ותלי קבורה בקוטר של עד 30 מטר. מערכת תקשורת ומסחר לאורך הנהר ריו טראבה ויו אפשרו חילופי סחורות. ארבעת האתרים שייכים לתקופה זו.

אתרים עם כדורי אבן ממחישים את תהליכי ההתפתחות האנושיים של חברות היררכיות. מניחים שפינקה 6, שבה סוללת הגישה לתל מגורים מעוטרת בכדורי אבן, היא מרכז עיקרי, בעוד שהאתרים האחרים כמו בטמבל, אל סילנסיו וגריחלבה-2 הם יישובים של צ'יפים מקומיים. בתקופת צ'יריקי הגיע ייצור כדורי אבן לשיא, והרישומים מעידים על נוכחות של למעלה מ-100 כדורי אבן בדלתה של דיקיס, עם מקבצים של עד 14 כדורים באתר אחד. רובם נפלו קורבן לביזה ורק כ-45 אתרים שומרים על כדורי אבן במיקומם המקורי.

לאחר שהאתרים ננטשו בעקבות הכיבוש הספרדי במאה ה-16, הם כוסו במשך מאות שנים בסחף. מצב זה השתנה במהירות בשנות ה-30 של המאה ה-20 כאשר נטעו מטעי בננות באזור ונבנו תעלות ניקוז שחשפו ממצאים ארכאולוגיים, ונערכו מגוון סקרים וחפירות, לעיתים קרובות בשל הקמת מטעים חדשים או פרויקטי פיתוח, כדי לתעד את מה שסביר היה שיאבד. רוב האתרים הארכאולוגיים שתועדו במשך עשרות שנים כבר לא קיימים שכן רובם נשדדו.