הכדורגל בוויילס מנוהל על ידי התאחדות הכדורגל של ויילס (FAW), שהוקמה בשנת 1876. ההתאחדות מנהלת את הנבחרת הלאומית של ויילס ואת מבנה ליגות הכדורגל בוויילס. הכדורגל נחשב לספורט השני בגודלו בוויילס אחרי הרוגבי.
קבוצות ותחרויות
כיום מספר קטן של קבוצות ולשיות משחקות בליגות האנגליות, מביניהם קארדיף סיטי וסוונסי סיטי משחקות בצ'מפיונשיפ. קבוצות אחרות שמשחקות בליגות האנגליות הן וורקסהאם, ניוספורט קאונטי, מרת'ייר טיידפיל וקולוויין ביי. שש קבוצות אלה משחקות כולן בפירמידת ליגת הכדורגל האנגלית מאז הקמתן ודחו הצעה לעבור לליגה של ויילס כאשר זו נוסדה בשנת 1992 - אף על פי שקבוצות בנגור סיטי, בארי טאון, קארנרפון טאון, ניוטאון ורהייל הסכימו לעבור לפירמידת הליגה הוולשית.
מאז 1996, התאחדות הכדורגל של ויילס מרשה רק לקבוצות מהליגה הוולשית לקחת חלק בגביע הוולשי.
יוקרה
מערכת הליגות הוולשיות מדורגת על ידי אופ"א במקום ה-47 (מבין 52 החברות הנוכחיות), לצד חברתה לממלכה המאוחדת צפון אירלנד, וקרוב למדינות כאזרבייג'ן ומלטה. לפיכך, קבוצות המסיימות במקומות הגבוהים בליגת העל הוולשית מוכרחות להתחיל משלבים מוקדמים מאוד בתחרויות של אופ"א, כדוגמת גביע אופ"א.
המשחק פופולרי בכל רחבי ויילס, במיוחד בצפון ובקריות או בערים עם מועדונים המשחקים בליגות האנגליות או בליגת העל הוולשית. המשחק פופולרי ביותר במעמד העובדים בוויילס.
משמעות הכדורגל לזהות הלאומית בוויילס
קארדיף סיטי, לדוגמה, נחשבת למועדון שיצר וקידם זהות לאומית ולשית בצורה משמעותית. על פי מחקר שנעשה בשנת 2000, המועדון שימש ככלי חשוב לביטוי ולהגברת הזהות הלאומית והתרבותית של הקהילה הוולשית בדרום ויילס.[1]
זהות המועדון של קארדיף נפגעת מכך שהוא משחק בליגות האנגליות, מה שמונע ממנו להשתתף בתחרויות האירופיות באופן מלא עקב הגבלות של אופ"א. יש הטוענים שהדרך היחידה להשיג את הפוטנציאל המלא של המועדון היא על ידי העפלה לתחרויות אירופיות,[דרוש מקור] אך ההחלטה להישאר במערכת הליגות האנגליות, שמעצבת את זהות המועדון ומעניקה לו במה, מגבילה את האפשרויות לביטוי זהות זו ברמה הבינלאומית.
אלימות קהל הכדורגל בוויילס
בעקבות מחקר שבדק את טיבה והיקפה של אלימות קהל בכדורגל באנגליה ובוויילס, הנתונים הזמינים מראים כי אלימות קהל מתרחשת בכ-5% מהמשחקים, כאשר רק 0.011% מהצופים נעצרים בגין התנהגות קשורה לכדורגל. יותר ממחצית מהאירועים מתרחשים מחוץ לאצטדיון, וכמעט חצי מהם לאחר סיום המשחק. אחד מכל חמישה אירועים מערב אוהדים של קבוצות שלא שיחקו זו נגד זו באותו יום. תופעת אלימות הקהל בכדורגל אינה מאופיינת כאלימה במיוחד, ולרוב אינה מביאה לפציעות, אך כוללת הפרות סדר ציבוריות ולעיתים שימוש בחפצים כגרם נזק.[2]
מערכת ההכשרה לכדורגלנים צעירים בוויילס
מאז שנת 1983, מערכת הכשרת הנוער (YTS) ולאחר מכן תוכנית הכשרת הנוער (YT) שהחלה לפעול ב-1990, שינתה את פני ההכשרה המקצועית לכדורגלנים בוויילס ובאנגליה. תוכניות אלו החליפו את המערכת הלא מסודרת שהייתה קיימת בעבר, בתוכנית מסודרת יותר שכללה הכשרה "ספציפית" ו"כללית". התכנית התבצעה תחת אגף חברת ההשכלה הנוספת וההכשרה המקצועית של כדורגלנים. השינויים במערכת הביאו לגידול במספר הכדורגלנים המקצועיים הרשומים ולשינוי בהתפלגות המתמחים בין הליגות, כאשר יותר מתמחים מאי פעם נרשמו במועדונים בליגות הנמוכות יותר.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים