אבן נור נולד בבסרביה, חבל ארץ של רומניה שהיה בימים ההם תחת שליטת הרוסים, היה הבן החמישי בין ששת הבנים של משפחתו. בשנת 1913, יצאה המשפחה למסע לארץ ישראל והתעכבה בעיר הנמל גלץ שברומניה, שם חיכתה לבואה של הספינה בה התכוונה להפליג.
ב-1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה, מה שאילץ את המשפחה להישאר בעיר גלץ לעוד 4 שנים עד שנסתיימה. בשנת 1918, בעת סיום המלחמה, עלו שני אחיו הבוגרים של אבן נור לארץ והתמקמו בקבוצת חולדה עד שגם שאביהם עלה בסוף שנת 1919. המשפחה קנתה חלקה במושבה עין גנים. האזור היה שומם ומלא בביצות שנוצרו ממימי נחל הירקון שזרם בקרבה, מה שיצר ריבוי של יתושי מלריה. בראשית 1920, המשיכה שאר המשפחה את המסע לארץ ישראל.
אבן נור התחיל יחד עם אחיו הצעיר ללמוד בבית הספר בפתח תקווה, לשם היו מגיעים רכובים על גבו של סוסם 'לבן'. בבית המשפחה חיו 8 נפשות והייתה להם רפת עם 35 פרות אותם היו חולבים בידיהם. בכל מספר חודשים היו מתקיפים את המושבה השכנים הערבים, והם היו יוצאים עם רוביהם להילחם בהם ולגרשם. אבן נור התחיל את לימודיו בכיתה ב', אך מכיוון שהצטיין קפץ ישירות לכיתה ד'. בגיל 13 סיים את לימודיו בבית הספר בפתח תקווה ובגיל 14.5 נרשם לבית הספר החקלאי "מקוה ישראל". למשפחתו באותם ימים לא היה די כסף לשלם את לימודיו, ונאמר לו שאם יצטיין בבחינות הכניסה, יזכה לקבל מלגת לימודים מאת הברון רוטשילד.
לאחר סיום לימודיו, כעבור 3 שנים, חזר אבן נור לעבוד יחד עם אחיו בפרדס המשפחה. פתח תקווה לא נשאה חן בעיניו ולכן החליט לעבור לקיבוץ. ביחד עם חברו יצחק צבי, הגיע לקבוצת החוגים בעמק יזרעאל, אל כפר יחזקאל. אותה קבוצה שיסדה לאחר מכן את קיבוץ בית השיטה. מכפר יחזקאל ירדו לגור ליד מעיין עין חרוד ומכיוון שלא מצאו עבודה נדדו למקומות שונים. אבן נור השתתף בהקמת תחנת הכוח בנהריים. כשנגמרה הקמת המפעל ב-1932, נדד יחד עם קבוצת חברים לרעננה, שם יסדו את קבוצת החוגים שלאחר מכן התיישבה במעוז חיים.
חברי בית הערבה התפלגו ל-2 קבוצות שהתרכזו בגליל המערבי. אבן נור יחד עם עוד מספר חברים הקימו בשנת 1949 את קיבוץ כברי הנמצא מזרחית לנהריה.
אבן נור התגורר עם משפחתו בקיבוץ עד לפטירתו ממחלת ריאות בשנת 1990.
משפחתו
אבן נור התחתן עם בטי הלר שעבדה יחד איתו במפעל האשלג. בשנת 1940 נולדה בתם מיכל (רמות) ובשנת 1945 נולד בנם יעקב. מיכל הייתה הילדה הראשונה שנולדה בבית הערבה.
רוב ספריו מספרים על המסע לסדום, על הקמת מפעלי האשלג וקיבוץ בית הערבה. סיפוריו עוסקים ברובם בסיפורי ההתיישבות בארץ ישראל, סיפורים על היישוב הקיבוצי בארץ שכתובים בצורה שנונה והומוריסטית.
ספרו הראשון שראה אור בשנת 1944 "מסדום לבית הערבה", מספר את סיפור המסע הנפלא להקמת היישוב הפורח בתוך השממה. ספרו על הימים הראשונים בסדום "הרפתקה בקצה העולם" וסיפוריו השנונים מבית הערבה בספר "בית מול הר נבו", מציירים בצורה יפה את ימי ההתיישבות הראשונים ואת המאבק הקיבוצי להקמת ישוב קבע בארץ ישראל. סיפרו "נפש אדם בסלע" מתאר את סיפור חייו של יאנק בן-יהודה שהיה מנהלה של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) ונפטר בעת מילוי תפקידו. הספר "הפרשים דהרו כל הלילה" מתאר את סיפור ילדותם שלו ושל אחיו חיימקה, הספר אויר על ידי אבא פניכל.
