הרב ישעיהו משורר (שאער; ה' בסיוון ה'תרע"ח – י' בסיוון ה'תשנ"ח, 16 במאי 1918 – 4 ביוני 1998) היה דיין, אב"ד בבית הדין הרבני בפתח תקווה וחבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים. היה הרב הראשון של שכונות מחנה יהודה ושעריה בפתח תקווה, יקיר העיר פתח תקווה ויקיר תנועת הפועל המזרחי.
הרב משורר תבע את זכויותיהם החומריות והרוחניות של עולי תימן.
תולדות חייו
נולד ביום ה' בסיוון ה'תרע"ח (1918) בתימן למשפחת תלמידי חכמים, בנם של הרב שלום שאער ושולמית. בגיל שש התייתם מאביו, ודודו הרב סעדיה שאער לימדו תורה. כילד היה נלווה לדודו עת יצא מטעם בית הדין בצנעא אל כפרי מחוזו לפקח על השוחטים. בגיל 10 ידע על-פה את כל התורה עם תרגום אונקלוס. היה מאחרוני תלמידיו של הרב עודד (עוואץ') כהן (אביו של הרב ראובן כהן – רב עדת תימן בחדרה). בהגיעו למצוות קיבל ממנו תעודת שחיטה, לאחר שנבחן וידע את הלכות שחיטה בעל-פה. בדרכו לארץ התעכב בעדן משך כשנה ומחצה. באותה תקופה שימש מורה הוראה לקהילה במקום.
עלייה ולימודים ב"מרכז הרב"
עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ז בהיותו כבן 19 שנים. גר בבית דודו בחדרה והשתתף בשיעורי תורה של הרב יוסף דב כהן רבהּ הראשי של חדרה. הרב שלחו ללמוד בירושלים בישיבת מרכז הרב. דודו דחה רעיון זה באמרו שעליו לעזור בפרנסת המשפחה. הרב ישעיהו צם שלושה ימים עד שדודו נתן את ברכתו. הוא למד תורה בישיבת 'תורת ירושלים' ובישיבת מרכז הרב. למד בחברותא עם הרבנים שאר ישוב כהן, ויהושע יגל. בהפסקות הצהרים הלך ללמוד בישיבת התימנים בירושלים. בשעות הלילה, היה הולך ללימוד קבוע אצל הרב אברהם שחב, מזקני רבני תימן בירושלים באותה עת. ראש הישיבה הרב יעקב משה חרל"פ כינהו 'מרגלית' ו'איש האשכולות'.
הרב משורר הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי הרב שמשון אהרון פולנסקי, הרב אליהו ראם, הרב יצחק אריאלי והרב חרל"פ.
ר"מ בישיבת 'אור המזרח'
הרב דוד סלומון ייסד בכפר אברהם שעל יד פתח תקווה את ישיבת 'אור המזרח' לבני נוער תימנים והרב משורר לימד בה. הוא התארח בשבתות במקומות שונים בארץ והיה דורש בבתי כנסת ומשכנע את העולים לשלוח ילדיהם ללמוד בישיבה. בפתח תקווה נתן שיעורים לתושבי שכונת מחנה-יהודה. בשכונה זו, שבה גר, הכיר את רעייתו – הרבנית שרה משורר, בתו של ר' זכריה כוחלאני.
קליטת עליה
בשנת תש"ד (1944) לחם הרב משורר נגד הניסיון "לְחַלֵּן" את העולים. יחד עם הרב משה זרצקי, הרב המקומי בכרכור, ביקר במחנה העולים בעין שמר, חיזק את רוחם של הילדים ועודדם לשמירת מסורת-אבות. הרב משורר היה הראשון שכתב מכתבים בעניין לעיתונות[1] ופנה בזעקה למוסדות הקליטה.
בשנת תש"ו (1946) הקים הרב משורר את המחלקה ליהודי תימן בתנועת הפועל המזרחי, ועמד בראשה עד שנת תשי"א (1951)[2]. במסגרת תפקידיו בתנועה פעל הרב משורר עם מיכאל חזני להפניית העולים ליישובי הפועל המזרחי. היה בין מארגני עולי תימן הראשונים שהתיישבו בכפר יעבץ, גאולי תימן ועוד. בוועידות הראשונות של הפועל המזרחי היה פעיל מאוד, ויצא בראש רשימה עצמאית ארצית "יד אחים". בשנת 1941 היה חבר סיעת "יצירה ובניין" בה היה גם יצחק רפאל[3].
רבנות מחנה יהודה
הרב משורר מונה לרב הראשון של שכונת מחנה יהודה בבית הכנסת "תפארת-ישראל" בכ"ב בתמוז תש"ה, בנוכחות מנהיגי יהדות תימן, הרבנים רפאל אלשיך והרב שלום יצחק הלוי[4]. עשרה בתי-כנסת מתוך אחד-עשר בשכונה בחרו בו לרב השכונה.
בראשית דרכו כרב-השכונה נלחם הרב משורר נגד פסיקת הרבנות בפתח תקווה, לפיה השחיטה התימנית בשכונה היא טריפה. הרבנות פרסמה את החלטתה במודעות בשכונה וברחבי-העיר. בעקבות זאת פנה הרב משורר לרב ראובן כץ – הרב הראשי בפתח-תקוה וטען שאם יש בעל אטליז אחד שנתפס בשחיטה שחורה יש לפרסם את העניין, ולא להטיל דופי בכל העדה. הרב כץ נענה והשחיטה הותרה.
הרב משורר פעל להדפיס כתוּבּות חדשות (בנוסף לאלה הקיימות) על ידי הרבנות בפתח-תקוה, שבהם לא יופיע חרם דרבנו גרשום, שלא התקבל בקרב התימנים.
הוא גער בפעילי "הנוער העובד" אשר היו מארגנים טיולים ביום שבת לילדי-השכונה.
לאחר מינוי הרב משורר לדיין, ודרישת שר הדתות הרב יהודה לייב פישמן מיימון שדיינים לא יעסקו במלאכת הרבנות, ביקש הרב משורר מהרב זכריה שרעבי שיתמנה במקומו.
פעילות והשפעה
הרב משורר קיבל בביתו אנשים גם מחוץ לקהילתו.
היה ידוע בכישרונו הרטורי. בעת נאומו הפולמוסי כנציג 'תנועת המזרחי' בקונגרס הציוני הכ"ג, אשר התקיים בשנת 1951 בירושלים. דיבר על בעיית קליטתם של עולי תימן. בסיום דבריו עמדו רבים מן הקהל על רגליהם ומחאו כפיים. השרים זלמן שזר וחיים משה שפירא קמו לברכו.
כאשר פעל חה"כ שמעון גרידי, בכנסת השנייה, למינויו של רב ראשי לישראל לתימנים, מועמדו היה הרב משורר. בתחילת שנות השישים, כאשר התאחדו פעילים תימנים מכל המפלגות והארגונים, והגישו בג"ץ בדרישה לאפשר בחירת רב תימני כרב ראשי לת"א, המועמד הבולט היה הרב משורר. המאבק הנ"ל נמשך מספר שנים ולא צלח[5].
משך שנים שימש הרב משורר כנשיא האיגוד הארצי לרבני תימן בישראל. הוא נבחר לתפקיד זה לאחר פטירת הנשיא הקודם, הרב שלום יצחק הלוי.
הרב משורר לימד מאות תלמידים לימודי רבנות ושחיטה. הוא הפעיל את השפעתו למינוי תלמידי-חכמים יוצאי עדת-תימן לתפקידים רבניים.
דיין, אב"ד פ"ת, חבר ביה"ד הגדול בירושלים
בשנת תש"י, בהיותו בן ל"ב שנים, התמנה לדיין בבית-הדין בפתח-תקוה.
בשנת תשמ"ג מינה שר הדתות יוסף בורג את הרב משורר לאב בית-הדין בפתח-תקוה[6], ובשנת תשמ"ח התמנה לכהן בפועל בבית-הדין הגדול לערעורים בירושלים[7][8].
הרב משורר היה בעל חשיבה עצמאית ולא חשש להיות בדעת מיעוט. על פי עדות, הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שישב עמו בדין בבית-הדין הגדול לערעורים, פסקי-הדין של הרב משורר היו מתומצתים. פיקחותו וערנותו סייעו לא פעם בסיכול כוונות של עורכי-דין לסובב בכחש את בית-הדין.
כפוסק ניסח את דבריו בלשון רכה. רגישותו באה לידי ביטוי גם בשירים שכתב ובהם שירי געגועים למולדת, שירים בשבח לימוד התורה ושירי ידידות לרעייתו.
הרב משורר ישב בדין ארבעים שנה והיה הדיין הוותיק ביותר בישראל[9].
על פעילותו הציבורית משך למעלה מיובל שנים, הוענק לו בשנת תשנ"ג אות "יקיר העיר פתח-תקוה".
נפטר ביום י' בסיוון ה'תשנ"ח. הותיר אחריו אישה, שרה (נפטרה בתאריך י"ג באלול תשע"ה) – יקירת העיר פתח תקווה ופעילה ציבורית, ועשרה בנים ובנות.
על שמו של הרב משורר קרוי רחוב בפתח תקווה. השאיר כתבי-יד רבים ובהם פסקיו, שיריו, רעיונותיו ופירושיו לתורה.
השקפת עולם
השקפה ציונית דתית, האמין ברעיון "תורה ועבודה", ולכן סירב לבקשת הרב עובדיה יוסף להצטרף כחבר מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס[10]. ראה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה.
רבותיו
תלמידיו
- הרב שלמה מחפוד – רב שכונה בבני ברק, ראש בד"ץ 'יורה דעה'
- הרב אבי זרקי – רב בצפון תל אביב, דיין בבד"ץ 'דעת תורה' בבני ברק וראש התנועה להגינות משפטית בישראל.
- הרב שלום נגר – רב העיר הוד השרון
- הרב שאול אחרק – רב העיר נס ציונה
- הרב עמנואל שרעבי – רב שכונת 'הדר-גנים/עמישב' בפתח תקווה
- הרב אבישי שלמה – ב"ב, ראש כולל 'שערי תורה' בפתח תקווה
- פרופ' יצחק גלוסקא – אוניברסיטת בר-אילן
- הרב אהרון ברזילי – ראש ישיבת 'משכן שמעון' בבני ברק
לקריאה נוספת
- הרב ישעיהו משורר זצ"ל – חייו ותורתו, בהוצאת המכון לחקר חכמי תימן, בני-ברק, תשע"ח (2018).
- אנציקלופדיה לחכמי תימן, בהוצאת המכון לחקר חכמי תימן, בני-ברק.
- אנציקלופדיה של הציונות הדתית, בהוצאת מוסד הרב קוק, כרך ו', עמ' 647.
- אישים ומעשים בפ"ת והסביבה, בעריכת מאיר אהרוני, בהוצאת מקסם בע"מ.
- שנה בשנה, תשנ"ט, בהוצאת היכל שלמה, עמ' 567–572.
- תורה ועבודה בחזון ובמפעל, בהוצאת "הפועל-המזרחי", עמ' 254.
- תורה ועבודה בחזון ובמעש, בהוצאת "הפועל המזרחי", כרך ב', עמ' 350.
- מאה שנים – רבנות ורבנים בפ"ת, בהוצאת הרבנות הראשית לפ"ת, עמ' 36–37.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עם העלייה מתימן, הצופה, 29 בדצמבר 1943
מהמתרחש במחנות העולים התימנים, הצופה, 25 בינואר 1944
מכתב למערכת דבר, הצופה, 20 בפברואר 1944
- ^ בשנות ה-50 נוהל מאבק להקמת מערכת חינוך דתית עבור ילדי העולים מתימן במושבה קדימה. המאבק נוהל על ידי שמעון פרידליך והרב שמעון צאלח. צריך לבדוק עד כמה הושפעו מהמאבק של הרב ישעיהו משורר בשנות ה-40.
- ^ רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
- ^ הרב משורר – רבה של מחנה יהודה, הצופה, 8 ביולי 1945
- ^ 'מעריב' 14 במאי 1962, 'ידיעות אחרונות' 13 באפריל 1964, 'דעת' 14 במרץ 1963, 21 ביולי 1963, 2 באפריל 1964, 25 ביוני 1964, 'דבר' 27 באוגוסט 1967
- ^ 'רשומות' ילקוט הפרסומים 2865, מתאריך 11 בפברואר 1982 עמ' 221
- ^ הודעה על מינוי דיינים לכהונה בפועל בבית הדין הרבני הגדול, ילקוט הפרסומים 3619, התשמ"ט, עמ' 1377
- ^ הודעה על מינוי דיינים לכהונה בפועל, ילקוט הפרסומים 3640, עמ' 2360
- ^ ילקוט הפרסומים 3324, 17 באפריל 1986, עמ' 1912. הרב משורר מופיע ראשון ברשימת עשרת הדיינים הוותיקים ביותר.
- ^ הרב משורר חייו ותורתו, עמ' 372
