יצאתי לחפש מחסה הוא ספרה ראשון של הסופרת יעל ישראל. זהו קובץ של סיפורים קצרים, שראה אור ב"סדרה הלבנה" בהוצאת עם עובד בשנת 1993. רוב סיפורי הקובץ ראו אור בין השנים 1983 ל-1992, בכתבי העת לספרות מאזנים, אפיריון, פרוזה ושופרא, ובמוספי הספרות של העיתונים מעריב, ידיעות אחרונות, על המשמר ודבר, לפני שכונסו בקובץ זה.
עלילה
סיפורי הקובץ מאירים מציאות קשוחה בהוויה ישראלית עירונית, לחוצה וקדחתנית. הסיפורים כתובים כמו סרט קצר, ומציגים מיניות בוטה בסיטואציות של חוסר מוצא נפשי, באמצעות מבע אנושי קשוב ומתוח. גיבוריהם מורדים בתפקידים החברתיים שבהם הם לכודים, ובניסיונות ההיחלצות שלהם הם שוקעים בהתעסקות פולחנית בגופניותם, והופכים עולם של תשוקה ואלימות למחאה חברתית נוקבת.
רוב הגיבורים חיים מחוץ לזרם המרכזי, ושקועים בעולמם הפנימי המיוסר. ביניהם, טרנסג'נדר שרצח את מאהבו ונמלט מהחוק בסיפור הפותח "יצאתי לחפש מחסה", צעירה הסובלת מהפרעות אכילה ב"מכורה", זקנה החיה בעולם דמיוני והזוי ומשווה את מאהבה הזקן לכוכב קלינט איסטווד בסיפור "עניבות מאמריקה", צעירה שעוברת לילה סהרורי בטרמפ שלקחה בלוס אנג'לס בסיפור "חטופה", ועוד גיבורים שחייהם הסהרוריים נסחפים למציאות אלימה.
הפרשנות
ישראל עוסקת בגופניות כמראה לחיי הנפש של הגיבורים. הם בודקים את עצמם במראה, מתעסקים בכפייתיות בפולחני גוף, מקיאים, מריירים, אפילו בודקים את צואתם – והכול כאלגוריה לתהליכים הנפשיים הקשים שבהם הם נתונים.
"לא מחסה הוא שמעניקה יעל ישראל לגיבוריה, אלא מראה מלוטשת היטב, שהיא בבחינת מלכודת למערומיו הבלתי מחמיאים של הפרט," כותבת אסנת בלייר בביקורתה במוסף הספרותי של מעריב ב-12 במרץ 1993. והיא מוסיפה: "ישראל בוחרת להכות בקורא ישירות בפניו ואין בה רחמים. הנוקאאוט הוא מיידי, מפיל דמויות וקוראים כאחד ולא מותיר פתח להתאוששות מהירה. התייפייפות לשונית אינה נמנית עם מאפייניו של קובץ זה, וההתבוססות הגיבורים בשתיקתם, בשיגעונם, במיניותם המיוסרת ובמלחמתם התמידית בבני זוגם זוכים לתיאורים דקדקניים נטולי עידון לשוני. אבל לא רוע לב הוא שמנחה את עטה של הסופרת, אלא כאב וכעס על מציאות מסרסת. הקצב והדינמיות אשר היא מקנה לספרה באמצעות משפטים קצרים, הומור ציני ומתח, כמו היו סרטים קצרים וממוקדים, אינם משלים את הקורא בדבר ניסיונות ההיחלצות של הגיבורים".
קישורים חיצוניים
