יֵפִים סֵמיוֹנוֹבִיץ' בֵלִינְסְקִי (ברוסית: Ефим Семёнович Белинский; 25 במרץ 1925 – 16 בדצמבר 1944) היה קצין עברי-סובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה, גיבור ברית המועצות.
ביוגרפיה
נולד בכפר זאוזרנאיה שבמחוז סיביר בברית המועצות. ב-1936 משפחתו עברה ליישוב סברו-יניסייסקי. הצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1938. ב-1939 הוכר כתלמיד מצטיין וכך סיים את בית הספר ב-1942.
ב-8 בינואר 1943 גויס לצבא האדום ונשלח למכללה לארטילריה אותה סיים בספטמבר 1943 בדרגת סגן-משנה. מיוני 1944 נמצא בחזית. את מעשה הגבורה הראשון שלו ביצע בצליחת נהר פרוניה ב-23 ביוני באותה השנה, שבמהלכה נפצע. עוטר בעיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה, כשחזר ליחידה לאחר שהתאושש.
באוקטובר נטל על עצמו פיקוד בקרב, כשמפקדו נפצע קשה. זכה באות הכוכב האדום.
במהלך ביצוע פעולת סיור בקרבת העיר קלייפדה, הטיל את עצמו על חרך ירי בעמדה של יחידת ורמאכט כדי לחסום את האש, ונהרג. נקבר בקבר אחים בכפר קאיריאי.
בצו הפרזידיום של הסובייט העליון מ-28 בינואר 1945, הוענק לבלינסקי לאחר מותו עיטור "גיבור ברית המועצות", בהוקרה על הקרבתו העצמית, בנוסף לעיטור לנין ועיטור "כוכב הזהב".[3]
הערות שוליים
