נולד בפראג באמצע המאה ה-17, למשפחת רבנים שמוצאה בריישא. אביו, רבי יוסף ריישר, היה דיין בפראג, ומחבר ספר "גבעת עולם", שהוא מפתח על אגדות הש"ס. אמו שרל הייתה בתו של הירש בקופן, מפרנסי הקהל.[2] למד תורה מפי אביו, וכן בישיבתו של רבי שמואל הלמן בפראג, אך רבו המובהק היה רבי אהרן שמעון שפירא, אב"ד פראג ורב מדינת בוהמיה. שמועות בשם שלושת רבותיו מופיעות בספריו לרוב.[3] רבי יעקב נשא את נכדת רבו, בִּתו של רבי בנימין וולף שפירא, שלימים נתמנה תחת אביו לראש בית הדין בפראג ולרב המדינה. שני גיסיו היו רבי אליה שפירא ורבי דוד אופנהיים, והוא נהג לעמוד אתם במשא ומתן הלכתי.[4]
בשנת ה'תמ"ד (1683) כבר כיהן כדיין בפראג,[5] ובהמשך מונה לראש בית הדין הגדול של יהדות פראג (שכונה בי"ד מו"ש).[6] יש שכתבו שהיה היה אב"ד בפרוסניץ, ואחר כך חזר לפראג.[7] בשנת ה'תס"ג בערך התקבל למשרת רבנות ריישא (ז'שוב), והוא חתם על שמה "אב"ד רישא".[8] אולם, ככל הנראה בפועל לא נסע לריישא ונותר בפראג.[9] בה'תס"ט (1708) לאחר פטירת רבי יששכר ברמן פרנקל, רב נסיכות אנסבך, מונה, בהשתדלות הפרנס המקומי מרדכי מודל (גר') לאב"ד אנסבך ורב המדינה. ברם, מודל נפטר, ומחליפו, אלחנן פרנקל (גר') שהיה מסוכסך עם קודמו, ביטל את המינוי ומינה במקומו את אחיו רבי צבי הירש פרנקל.[10] למרות זאת, פנו חלק מיהודי אנסבך אליו בשאלות, וכנראה החשיבו אותו כרבם.[9] בפועל, המשיך כל אותן שנים לשבת בפראג כראש בית הדין.[11] מצב זה מתואר בשער ספרו "שבות יעקב": ”ונתקבל לאב"ד ור"מ בק"ק רישא, וגם מצודתו פרוסה לאב"ד ור"מ בכל מדינת אנשבך ע"פ קבלת האלופי' הקצינים פ"ו דמדינה, ואיתן מושבו בק"ק פראג יע"א ומופלא שבב"ד מו"ש בני ישיבה דק"ק הנ"ל”.[12]
בכ"ב באלולה'תע"ד (1714) קבל הזמנה מוורמייזא לכהן ברבנות יהדות וורמייזא. אף שאביו וחמיו עדיין היו בחיים, החליט לקבל את ההצעה ולעזוב את פראג,[13] ובחודש כסלו ה'תע"ה הגיע לוורמייזא. הוא כיהן בוורמייזא כאב"ד וכראש ישיבה כשלוש שנים, אך בעקבות סכסוכים שהתעוררו ומתנגדים שקמו לו בעיר, קיבל בשנת ה'תע"ז את הצעת הרבנות של יהדות מץ ועבר למץ שבאזור לורן (צפון מזרח צרפת). במץ כיהן כאב"ד וכראש ישיבה במשך כ-15 שנה, עד פטירתו בח' בשבטה'תצ"ג (1733), ובה נקבר.[14]
נהג לחתום "הקטן כאש"ע יעקב", כאש"ע הם ראשי תיבות של "כאפרוח שנפתחו עיניו".[15]
אלמנתו האריכה ימים אחריו עד שנרצחה בשנת ה'ת"ק בנאנסי בידי משרת ששדד את תכשיטיה.
משפחתו
בנו - ר' שמעון, אב"ד רוידניץ, פפאלץ, ודיין מו"ש בפראג. נפטר בחיי אביו ושני סביו, בכ' באלולה'תע"ד.
חתנו - הקצין ר' ליזר חיות.
חמיו היה רבי בנימין וואלף מפראג (מזכירו בחיבורו חק יעקב).[16]
שמואל שילה, "הרב יעקב ריישר בעל הספר 'שבות יעקב': האיש בזמנו ולזמנו - ולזמנינו?", דין מוסר ויושר במשפט העברי: קובץ מאמרים, ירושלים תשס"ז 2006, עמ' 303–324.
הרב צבי יעקב לרר, "תולדות רבינו בעל השבות יעקב", שו"ת שבות יעקב, מהדורת זיכרון אהרן, ירושלים תשפ"ב, עמ' 1–52.
^בשנת ה'ת"ע (1710) היה אחד המועמדים לרבנו הקהילה האשכנזית באמשטרדם, אך לא נבחר (הרב חיים מנחם מנדל גוטמן, "רבינו החכם צבי ז"ל: בואו והתמנותו לרבנות עיר אמשטרדאם", עץ חיים ה (תשס"ח), עמ' רעט).
