ראש הינשוףרגלו השמאלית של ינשוף השאול, קטלוג הציפורים של המוזיאון הבריטי
ינשוף השאול (שם מדעי: Asio stygius) הוא מין דורס לילי בגודל בינוני–גדול מהסוג ינשוף במשפחת הינשופיים, הנפוץ באזורים מסוימים בדרום ומרכז אמריקה. גודל האוכלוסייה מוערך בכ-50,000–500,000 פרטים, ומספר זה נמצא במגמת ירידה.[2] הוא קרוב של ינשוף העצים, אך הוא גדול וכהה יותר.
מאפיינים גופניים
הופעתו הכללית כהה, ציציות "אוזניו" ארוכות (כמו אצל ינשופים אחרים בעלי ציציות אוזניים, אלו נוצות דמויות אוזניים גדולות), עיניו צהובות-כתמתמות ומקורו שחור. פרצוף-השמע שלו צבוע בחום-אפרפר או שחור כהה, מוקף בצווארון נוצות קצר בצבע לבן, ובעל כתם בהיר בין העיניים והגבות המחובר למצחו. חזהו, בטנו ושאר מעטה הנוצות התחתונות צבעם צהוב-בהיר עשיר, ומפוספסים ומוכתמים בחום כהה, בעוד שחלקיו החיצוניים – כמו הכנפיים – כמעט ושחורים כפחם או חומים כהים, ומוכתמים בפסים וכתמים בצבע צהוב-בהיר. אצבעותיו חשופות למדי, אם כי על רגליו יש מעטה נוצות בהיר. כנפיו ארוכות, אך זנבו קצר יחסית.
אורך: 38–43 סנטימטר.
מוטת כנפיים: 29.2–34.9 סנטימטר.
משקל: 632–675 גרם. הנקבה כבדה מהזכר.
תפוצה ובית גידול
הוא ינשוף המתגורר ביערות, המצויים לרוב באזורים הרריים. הוא גם מאכלס מגוון יערות לחים, יערות נשירים, יערות ירוקי-עד, מרחבים פתוחים בעלי "טלאי" יערות, אזורים יבשים למחצה (כמו ערבות), יערות גשם טרופיים מפותחים ואזורי שיחים נמוכים וקוצניים. תצפיות-שדה מבליז דרום-מזרח ברזיל מצאו כי ינשוף השאול צד בעיקר בערבות דמויות סוואנה, מה שמוביל למסקנה כי הוא נח במשך היום במעבה היער. טווח הגבהים בהם הוא שוכן מתחיל מגובה פני הים עד 3,100 מטרים מעליו.
כמעט ולא ידוע דבר על אורח חייו של ינשוף השאול. באופיו הוא יצור לילי, שככל הנראה ישן במשך היום בצמחייה עבותה ופועל באזורים הפתוחים כדי למצוא תפריט מגוון הכולל ציפורים, יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, סרטנאים וחרקים; כולם ניצודים עם רדת הערב ועד עלות השחר. כמו כן, משוער כי הוא ניזון בעיקר מעטלפים, אותם הוא תופס בכנפיהם, ומציפורים (כמו הטנגריים), אותם הוא צד בשנתן בשעות החשכה תוך זיהוי הצלילים הבלתי-רצוניים שהן יוצרות עם התחככותן בעלוה. כמו דורסי לילה אחרים, שיטת הציד שלו היא ישיבה במקום מוגבה, השקפה והקשבה. פרצוף-השמע מנתב צלילים אל המערך הא-סימטרי של האוזניים, מה שעוזר לו לאתר את הטרף. כשהוא רגוע, ציציות האוזניים כמעט ולא נראות, אך כשהוא מאוים, אלה מזדקרות מיד. הוא עף תוך שימוש בחבטות כנפיים איטיות למדי, ומדי פעם אף דואה למרחקים מסוימים.
גם על רבייתו לא ידוע הרבה. במהלך החיזור, הזכר מוחא בכנפיו מתחת לגופו תוך כדי מעוף. עונת הקינון מתחילה בנובמבר דרך מאי וככל הנראה, גודל התטולה הוא בדרך כלל שתי ביצים בקן ענפים עזוב של ציפורים אחרות (אך לפרקים הזוג ישתמש בקרקע כקן אפשרי, כמו קרוב-המשפחה שלהם, ינשוף השדות), ודוגרת עליהן בזמן שהזכר מביא אוכל (אך שני ההורים מאכילים את הגוזלים).
ינשוף השאול אינו מאוים, אף על פי שמצבו משתנה מאוד לאורך תחום המחיה שלו. נראה כי לגוזלים יש אישון בצבע כחול עמוק.
קולות ותקשורת
בצפון-מערב ברזיל, קריאתו העמוקה של הזכר נשמעת כ"ווּף" ("whuof") וכ"אוּוּ" ("who" ו-"hoo"), עליה הוא חזור במרווחים ארוכים של 6–10 שניות. בבליז, הקריאה רכה יותר וחוזרת כל 4–5 שניות.
לפעמים הנקבה תפלוט צווחה חדה בתגובה לזכר הנשמעת כיללת החתול, או צווחה הנשמעת כ"ררר-אארר" כשהיא רוצה לקרוא לו.
בזמן התרגשות, הן הזכר והן הנקבה משמיעים קולות הנשמעים כ"וואק-וואק-וואק" ("wak-wak-wak").
הנקבה והגוזלים פולטים קריאת "צ'יט" ("cheet") כשהם מתחננים למזון.
משמעות השם ומקומו בתרבות
באנגלית שמו "Stygian Owl", כששם התואר "Stygian" משמעותו "של או קשור לנהר הסטיקס", שעל פי המיתולוגיה היוונית הוא נהר שגבל בין הארץ לממלכת השאול של האל האדס. בנוסף ובמובן רחב יותר, שם התואר הזה משמעותו אפל, קודר, עגום, כהה, שטני וכו'. השם ניתן לו הודות להופעתו הכהה והאפלה, ציציות אוזניו וההשתקפות האדומה במיוחד של עיניו כאשר אלו מוארות במנורה, אשר אמונותיהם של ילידים מקשרות את אלו עם השטן. מאפיינים אלו מובילים לפעמים לציד שלו, ואף שמו בברזיל הוא "coruja-diabo" ("ינשוף השטן"). עם זאת, מצבו מוגדר כ"ללא חשש".[2]
תת-מינים
מוכרים שישה תת-מינים:
שניים נמצאים בחלק הצפוני של דרום-אמריקה ובמרכזה:
"Asio stygius lambi" – טקסונום: R.T. Moore, 1937. מאכלס את החלקים ההרריים של מערב מקסיקו: מדרום-מערב צ'יוואווה עד חליסקו.
"Asio stygius robustus" – טקסונום: L. Kelso, 1934. מצוי במקוטע מדרום מקסיקו (בגררו ווראקרוס) עד צפון-מערב ונצואלה, קולומביה ואקוודור.
MobileReference, "The Illustrated Encyclopedia of North American Birds: An Essential Guide to Common Birds of North America", 2009. ISBN 9781605012674.
Steven Latta at el, "Birds of the Dominican Republic and Haiti", Page 126, Princeton Field Guides, Princeton University Press, 2010. ISBN 9781400834105.
Neotropical Birds, the Cornell Lab of Ornithology - Cornell University, Asio stygius(באנגלית)
