מייאו היא סוחרת סמים צעירה מתל אביב המבלה את לילותיה בשוטטות ברחובות ובמועדונים. היא חיה בדירות ריקות אליהן היא פורצת ואת זמנה החופשי מעבירה מול מסכי מחשב בצ'אטים באינטרנט. ערב אחד, לאחר שהאופנוע שלה נגנב ולאחר שהיא לא מוצאת דירה להעביר בה את הלילה, היא מחליטה לפגוש את אלכס, עמו היא משוחחת בצ'אט. הדרך לפגישה העיוורת רצופה מכשולים, החמצות וטעויות בזיהוי. הם קובעים להיפגש במועדון, אך פיגוע חבלני קוטע את המפגש ביניהם. כשמייאו מוצאת את אלכס בבית החולים שקוע בתרדמת, היא מחליטה לעבור לגור בדירתו הריקה. אט אט היא שואלת את זהותו של אלכס, בגדיו ועבודתו, ומוצאת עצמה שוקעת אל תוך מציאות הזויה ומסוכנת.
הסרט הופק על ידי אסף ראב, אלון לרנר ודני לרנר כסרט קולנועישראלי עצמאי ודל תקציב בעלות של 25,000 דולר. הסרט החל כסרט גמר אותו ביקש לרנר להפיק במהלך לימודיו לתואר שני בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. מאחר שלא הצליח לגייס מהאוניברסיטה את הציוד הדרוש להפקה, החליט לרנר להפיק את הסרט, יחד עם שותפיו להפקה, באופן עצמאי.
צוות ההפקה הורכב מסטודנטים לקולנוע ואנשי מקצוע בראשית דרכם שעבדו בהתנדבות. רוב ימי הצילום של הסרט היו בלילות על מנת להקנות לסרט אווירה של סרט אפל וגם בגלל אילוצי עבודה במשרות מלאות או חלקיות של הצוות. על אף התקציב הנמוך לסרט הייתה תוכנית צילומים ברורה, על ידי שימוש בסטוריבורד אותו צייר אלון לרנר. הפקת הסרט ארכה 28 ימי צילום שהשתרעו על פני 4 חודשים בין מאי לאוגוסט2004.
הסרט היה מועמד לשני פרסי אופיר, בעבור השחקנית הטובה ביותר (קלאוזנר) והצילום הטוב ביותר. בנוסף, זכה בפרס הסרט העלילתי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. חבר השופטים קבע כי מדובר ב"סרט נועז ומקורי מאוד"[1]. תא המבקרים בפסטיבל העניק לקלאוזנר גם את פרס השחקנית הטובה ביותר (אותו חלקה עם אסי לוי).
מבקרי קולנוע ישראלים גם כן שיבחו הסרט. כך, לדוגמה, כתב אורי קליין: "בסרט ניכרת השפעתם של יוצרים כגון רומן פולנסקי...אלפרד היצ'קוק... במאי סרטי האימה האיטלקידאריו ארג'נטו, ועוד. אך מה שיכול היה להסתמן כחקיינות של תלמיד שקדן בלבד נהפך בסרטו של לרנר למקור השפעה שזוכה לעיבוד נבון, פרטי וייחודי[3]. שמוליק דובדבני הוסיף כי הסרט "מיטיב לתאר את המציאות הישראלית העכשווית כהזיה. במרכזו עומדת חוויה טראומטית – פיגוע של מחבל מתאבד – והחזרה אליה, כלומר הצורך לחוות אותה מחדש כדי, אולי, להשתחרר. העמימות שמאפיינת את הסרט מבטאת, בו זמנית, הן את התודעה הפרטית של הדמות שבמרכזו והן את הנזילות שבהוויה הישראלית – לעולם תחת איום, שרויה במצב טראומטי, ומסתובבת-מסתבכת בתנועה שהיא חסרת מנוחה (ממש כמו הגיבורה כאן), מעגלית, ללא פשר ומוצא."[4]
