PROFILPELAJAR.COM

המונח "ישוב" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות מקראית, מבניו של יששכר, ראו ישוב (דמות מקראית).

יישוב הוא תחום גאוגרפי המהווה יחידה אחת בעלת מאפיינים מוגדרים ומשמש למגורי קבע של בני אדם. היישוב הוא המקום בו נעשתה התיישבות.

המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר – הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר – ליישוב (בדרך כלל, אך לא בכל מקרה) שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם הוא כפוף לשלטון מרחבי). מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, קיימת כמעט בכל המקרים זיקה רגשית של האדם ליישובו.

סוגי יישובים

היישובים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: יישובים עירוניים ויישובים כפריים.

היישובים העירוניים הם, בדרך כלל, גדולים יותר מן היישובים הכפריים ומאופיינים בצפיפות אוכלוסייה גבוהה. ביישובים העירוניים נמצאים המרכזים הגדולים וכן הריכוזים הגדולים של שירותים, מסחר ותעשייה. סוגי יישוב עירוני הם ערים ועיירות. עיר גדולה נקראת גם בשם "כרך". אוסף של יישובים (בעיקר עירוניים) המקיימים זיקה אל עיר־אם נקרא מטרופולין.
היישובים הכפריים (הנקראים בדרך כלל כפרים) מאופיינים על ידי הימצאותם בחיק הטבע ובדרך כלל, בעיסוק התושבים, או חלק גדול מהם, בחקלאות. בעבר הם הקיפו את רוב האוכלוסייה, אולם, עם המהפכה התעשייתית במאה ה-18 ובמאה ה-19, החל תהליך של עיור (אורבניזציה), דהיינו – מעבר תושבים מן הכפרים לערים. תהליך זה החל באירופה, התפשט בהדרגה על פני כל העולם, ונמשך עד היום. בעוד שבשנת 1800 מנתה האוכלוסייה הכפרית כ-97% מסך האוכלוסין על פני כדור הארץ, הרי בשנת 1900 ירד השיעור לכ-86%, ב-1950 – לכ-70%, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד לחצות את גבול ה-50%.

סוגי יישובים בישראל על פי החוק הישראלי (משרד הפנים)

סוגי היישובים

יישוב: מקום ששמו נקוב בצו;

יישוב שיתופי: קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים, מושב שיתופי, כפר שיתופי, לרבות יישוב שלפחות שמונים למאה מתושביו שהם בני 17 ומעלה מאוגדים באגודה שיתופית להתיישבות ושהמועצה מכירה בו כיישוב שיתופי לצורך צו זה;
יישוב שאינו שיתופי: יישוב שאינו קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים, מושב שיתופי, כפר שיתופי.

עירייה: כל אחת מהעיריות אשר שמה נקוב בצו.

מועצה מקומית: כל אחת מהמועצות המקומיות אשר שמה נקוב ב"צו המועצות המקומיות (א), תשי"א–1950" וב"צו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג–1953";

מועצה אזורית: כל אחת מהמועצות המקומיות בצירוף תחום יישוביה ואשר שמה ושמותיהם מפורטים ב"צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי״ח–1958".

מועצה כפרית: צירוף תחום היישובים אשר שמותיהם מפורטים בצו מתחת לשמה של אותה מועצה אזורית ושאף אחד מהם אינו יישוב שיתופי או כפר שיתופי כמשמעותו בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל״ג–1973;
מועצה אזורית שבתחומה אין יישוב שיתופי: מועצה אזורית שאין בתחומה יישוב שיתופי או כפר שיתופי כמשמעותו בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל״ג–1973;

הרשויות: סוג וניהול

רשות מקומית: רשות מקומית היא מוסד ציבורי העוסק בניהול העניינים המוניציפליים/המקומיים (תכנון/רישוי, חינוך, תשתיות, תברואה, תרבות, מים ועוד תחומים רבים שנקבעו בחוק) של יישוב/קבוצת יישובים. הרשויות המקומיות הן העיריות, המועצות המקומיות, המועצות האזוריות/הוועדים המקומיים. מועצה אזורית מאגדת בתוכה יישובים שאינם שיתופים ו/או יישובים שיתופיים.

ועד מקומי: ועד מקומי הוא מוסד ציבורי שנבחר או שנתמנה לפי הוראות צו לניהול ענייניו של יישוב. לוועד מקומי יהיו בתחום הנהלתו, כל סמכויות המועצה שבתחומה, ככל שאצלה לו המועצה על פי החלטתה ובהתאם לתנאים שנקבעו בה, לרבות התנאים והמגבלות בסמכויות אלה. הוועד המקומי יהיה רשאי לעשות שימוש בסמכויותיו, ככל שלא יהיה בכך סתירה להחלטות המועצה שהודיעה עליהן לוועד ולחוקי העזר שלה. המועצה רשאית לבטל אצילת סמכות לוועד המקומי כאמור ובלבד שנתנה לוועד המקומי הזדמנות להשמיע את טענותיו.

ניהול היישוב: העניינים המקומיים של יישוב/קובצת יישובים מנוהלים על ידי רשות מקומית (עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית/ועד מקומי) ועל ידי ועד מקומי ביישוב שאינו רשות מקומית. מוסדות ציבור אלו מעניקים לתושביהם שירותים מוניציפליים (תכנון/רישוי, חינוך, תשתיות, תברואה, תרבות, מים ועוד) ובתחומים רבים שנקבעו בחוק.

סמכויות הניהול: סמכויות הניהול ברשויות נתונות כדלקמן: א) עירייה: למועצה וליו"ר העירייה. ב) מועצה מקומית: למועצה וליו"ר המועצה. ג) תחום עודף במועצה אזורית: למועצה וליו"ר המועצה. ד) יישוב שאינו שיתופי: למועצה וליו"ר המועצה ו/או לוועד המקומי וליו"ר הוועד. ה) יישוב שיתופי: למועצה וליו"ר המועצה ו/או לוועד האגודה/לועד המקומי וליו"ר האגודה/ליו"ר הוועד.

הרשויות: זכויות הצבעה של תושב

א. עירייה: ליו"ר העירייה ולמועצה. ב. מועצה מקומית: ליו"ר המועצה ולמועצה. ג. תחום עודף במועצה אזורית: ליו"ר המועצה ולמועצה. ד. יישוב שאינו שיתופי: ליו"ר המועצה, למועצה ולועד המקומי. היו"ר הוועד נבחר על ידי הוועד. ה. יישוב שיתופי: ליו"ר המועצה, למועצה ולועד האגודה/לועד המקומי. היו"ר האגודה/הועד נבחר על ידי הוועד.

סוגי יישובים בישראל, על פי ההלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מ-9 בינואר 2014

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אספה, עיבדה, ניתחה ופרסמה מידע אודות היישובים במדינת ישראל, בהמשך לפעילותן של המחלקה לסטטיסטיקה של ממשלת המנדט והמחלקה לסטטיסטיקה של הסוכנות היהודית. לכאורה, הלשכה/המחלקה לסטטיסטיקה הצליחו לאסוף בזמן אמת את הניתונים, ובכך לקדים את גופי הממלכה האחרים להציג את מצב/שמות היישובים במדינת ישראל ובארץ ישראל^[1].

יישוב: מקום המאוכלס בקביעות והמקיים את התנאים האלה: א) גרים בו בקביעות 40 תושבים בוגרים או יותר, תאריך העדכון 23 במרץ 2016. ב) בעל מינהל עצמי (עירייה, מועצה מקומית, או ועד מקומי ביישוב שאינו רשות מקומית). ג) אינו נמצא בתחום המוניציפלי של יישוב אחר. ד) מוסדות התכנון אישרו את הקמתו.

סמל יישוב: היישובים בישראל מְסוּמָּלים ב-4 ספרות, לדוגמה: עין שריד 0880, יד מרדכי 0358. בנוסף, קיימים בארץ יישובים בלתי מוכרים.

סוג היישובים על פי אופיים וגודל אוכלוסייתם

יישוב עירוני: יישוב שאוכלוסייתו מונה 2,000 תושבים או יותר, תאריך העדכון 10 בנובמבר 2016.

יישוב כפרי: יישוב שאוכלוסייתו מונה פחות מ-2,000 תושבים (גם אם אינו חקלאי ואינו בעל אופי כפרי). א. מושבים, מושבים שיתופיים וקיבוצים שבהם 2,000 תושבים או יותר מסווגים כיישובים עירוניים. ב. היישובים הכפריים מסווגים לצורות היישוב האלה: מושב, מושב שיתופי, קיבוץ, יישוב קהילתי, יישוב מוסדי ויישוב כפרי אחר.

מושב: יישוב כפרי המאורגן כאגודה שיתופית ויש לו זכות לנחלות חקלאיות (כמשמעות מונח זה ברשות מקרקעי ישראל). זהו יישוב של יחידות משפחתיות, אשר כל אחת מהן היא ישות כלכלית עצמאית. חלק מהייצור ומהמינהל הכלכלי הוא בידי האגודה השיתופית ורמת השיתוף נקבעת על ידי התושבים.
מושב שיתופי: יישוב כפרי שיתופי שבו הייצור והשיווק משותפים ואילו הצריכה מתנהלת באופן פרטי.
קיבוץ: יישוב כפרי שיתופי שבו הייצור, השיווק והצריכה מאורגנים על בסיס שיתופי.
יישוב קהילתי: יישוב כפרי המאוגד כאגודה שיתופית שאין לו זכות לנחלות חקלאיות, ותחומי הפעולה של האגודה השיתופית (היצרני, הצרכני, המוניציפלי והחברתי) והיקפה נקבעים על ידי התושבים.
יישוב מוסדי: מוסד עם מאפיינים של יישוב, שאינו כלול בתחום המוניציפלי של יישוב אחר (יישוב מוסדי עשוי לכלול מספר מוסדות), כדוגמת בית ברל.
יישוב כפרי אחר: יישוב כפרי המונה פחות מ-2,000 תושבים ואינו מושב, מושב שיתופי, קיבוץ, יישוב מוסדי או יישוב קהילתי.

סוג היישובים על פי דת תושביו

יישוב מעורב: יישוב שבו רוב מכריע של תושבים יהודים ומיעוט ניכר של תושבים ערבים. בקבוצה זו נכללים שמונה יישובים עירוניים: ירושלים, תל אביב יפו, חיפה, עכו, רמלה, לוד, מעלות תרשיחא, נוף הגליל (מ-1983) ויישוב כפרי אחד נווה שלום (מ-1985). היישובים המעורבים נכללים הן ביישובים היהודיים והן ביישובים הלא יהודיים. בכלל היישובים במדינה הם נכללים פעם אחת בלבד.

יישוב לא יהודי: יישוב שרוב תושביו אינם יהודים.

יישוב יהודי: יישוב שרוב תושביו יהודים.

שימושים אחרים

המילה "יישוב" משמשת גם לתיאור פעולת האכלוס בתושבים (למשל: יישוב ארץ ישראל). המונח היישוב, המשמש לציון היישוב היהודי או היישוב העברי בארץ, קשור גם הוא במונח "התיישבות" ונגזר מאותו שורש.