יחסי ניגריה–צ'אד
ניגריה	צ'אד
ניגריה	צ'אד
שטח (בקילומטר רבוע)
923,768	1,284,000
אוכלוסייה
234,699,616	20,591,544
תמ"ג (במיליוני דולרים)
362,815	13,149
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,546	639
משטר
רפובליקה פדרלית	רפובליקה

יחסי ניגריה–צ'אד הם יחסי החוץ בין ניגריה וצ'אד.

החל מסוף שנות ה-80, ניגריה ראתה בצרפת את יריבתה העיקרית בניסיונה להתוות את מהלך ההתפתחות הפוליטית של מערב אפריקה.^[1] יחסיה הפטרנליסטיים בדרך כלל עם צ'אד התהדקו לאחר ההפיכה שהדיחה את הנשיא פרנסואה טומבלבאי ב-1975^[1] לאחר מכן, הגבלת ההתרחבות הלובית תוך הימנעות מעימותים ישירים עם כוחות לוב הפכה גם היא למטרה חשובה.^[1] ניגריה נתנה חסות לשיחות בין הפלגים היריבים של צ'אד ב-1979 וקידמה עובד מדינה לא מוכר, מהמט שאווה לול, כראש ממשלת קואליציה של פשרה.^[1] מעמדו של לול כבובה ניגרית תרם להגברת ההתנגדות במהלך כהונתו הקצרה כנשיא ב-1979^[1]

שתי המדינות כוננו קשרים חזקים יותר במהלך שנות ה-80.^[1] בתקווה להפיק תועלת מסחרית ודיפלומטית על ידי הרחבת קשרי הסחר האזוריים, ניגריה החליפה את צרפת כמקור ההכנסות העיקרי של צ'אד לייצוא.^[1] הסכמי סחר דו-צדדיים כללו יצוא צ'אד של בעלי חיים, דגים יבשים וכימיקלים ויבוא של מוצרי מזון ומוצרים מיוצרים מניגריה.^[1] שתי הממשלות גם הכירו בערכו הפוטנציאלי של מגזר הסחר הבלתי פורמלי הגדול מעבר לגבולותיהן, שאף אחת מהמדינות לא הסדירה.^[1] בנוסף, התעשייה והמסחר הניגרית העסיקו כמה אלפי עובדים צ'אדים.^[1] לשתי המדינות יש מושבים במועצת הביטחון של האו"ם.

עם זאת, מערכת היחסים של צ'אד עם ניגריה לא הייתה נטולת מתחים.^[1] החל מסוף שנות ה-70, התרחשו עימותים סביב אגם צ'אד, שם קיוו שתי המדינות לנצל את עתודות הנפט.^[1] שתי המדינות גם ביקשו לנטרל את העימותים הללו, תחילה על ידי הקמת סיורים משותפים וועדה לתיחום הגבול מעבר לאגם בצורה ברורה יותר.^[1] ואז, בתחילת שנות ה-80, המפלס הנמוך של ימת צ'אד הביא לידי ביטוי שורה של איים זעירים, שהובילו למחלוקות נוספות ולשיבוש רשתות סחר בלתי פורמליות ארוכות שנים.^[1]

מערכת יחסים זו הייתה מסובכת גם בגלל חוסר היציבות של ניגריה עצמה בצפון, שנוצרה מהפונדמנטליזם האסלאמי הגואה.^[1] אלפי נפגעים התרחשו כתוצאה מעימותים אלימים בניגריה לאורך שנות ה-80.^[1] רוב האלימות הדתית הייתה ממקור ביתי, אבל המשטרה הניגרית עצרה כמה לובים, והחשש הניגרי מחדירת לוב דרך צ'אד התגבר.^[1]

מסע הצנע הכלכלי של ניגריה ב-1983 יצר מתחים גם עם מדינות שכנות, כולל צ'אד.^[1] ניגריה גירשה כמה מאות אלפי עובדים זרים, בעיקר מתעשיית הנפט שלה, שעמדה בפני קיצוצים דרסטיים כתוצאה מירידת מחיר הנפט בעולם.^[1] לפחות 30,000 מהמגורשים היו צ'אדים.^[1] עם זאת, למרות הלחצים הללו, הניגרים סייעו בעצירת תהליך השגת היציבות בצ'אד, ושתי המדינות אישרו את כוונתן לשמור על קשרים הדוקים.^[1]

במאי 2014, בעקבות חטיפת הנערות בניגריה,

שר ההגנה הלאומי של צ'אד, Benaindo Tatola, נפגש עם שר ההגנה של קמרון, אדגרד אלאן מב נגו ביאונדה. "נגו אמר שגם צ'אד פרסה כוחות לעבוד יחד עם כוחות קמרונים בגבולות עם ניגריה. הוא גם אמר שכוחות משתי המדינות יעברו לניגריה וילחמו בבוקו חראם בשיתוף עם כוחות ניגריה."^[2]