לשתי המדינות יש קשר הדוק. שתי המדינות נוסדו כמדינות לאום מודרניות בעידן של לאומיות, עם אוכלוסייה מוסלמית דומיננטית. מצרים המודרנית מתייחסת למייסדה כמוחמד עלי ואילו מוחמד עלי ג'ינה נחשב כמייסד פקיסטן.
היסטוריה
מצרים וארץ עמק האינדוס (המקבילה לפקיסטן המודרנית וצפון מערב הודו) קיימו מאז ימי קדם יחסים פוליטיים, מסחריים ותרבותיים, כולל סחר לאורך זמן דרך דרכי ים סוף וכיבוש על ידי הפרסים, אלכסנדר הגדול והערבים. היוונים הקדמונים העירו כי האנשים שחיו לאורך נהר האינדוס דומים ביותר למצרים הקדומים במראם, כאשר אריאנוס (המאה ה-2 לספירה) ציין ב"אינדיקה" שלו:
ההודים הדרומיים דומים לאתיופים במידה רבה, והם שחורי פנים, וגם שערותיהם שחורים, רק שהם אינם חוטמם או כה צמרורי שיער כמו האתיופים; אבל ההודים הצפוניים דומים למצרים למראית עין.
במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, פקיסטן שלחה למצרים עוזרים צבאיים, טכנאים ואנשי צוות כדי לסייע לצבא המצרי במלחמה עם ישראל. במהלך המלחמות עם ישראל, צבא פקיסטן שלח נשק ומטוסי קרב למצרים.[3]
בשנת 1974 ביקר נשיא מצריםאנואר סאדאת בפקיסטן כדי להשתתף בישיבת ה-OIC השנייה שהתקיימה בלאהור, פונג'אב, ותמך בדרך כלל בתוכניותיה של פקיסטן להפוך למעצמה גרעינית. עם זאת, היחסים עם פקיסטן הורעו כאשר פקיסטן החלה בקשרים עם ברית המועצות.[4] החמרת היחסים של פקיסטן עם ארצות הברית מילאה תפקיד מפתח נוסף בבעיה הדיפלומטית.
הצבא הפקיסטני והמצרי מקיימים יחסים קרובים בתחומי הייצור הביטחוני,[6] ושתי המדינות מקיימות לעיתים קרובות קשרים עם משלחות ברמה גבוהה של ראשי צבא, בפגישה עם רייהל שריף, נשיא מצרים אישר את רצונו לקדם עוד יותר צבאית שיתוף פעולה עם פקיסטן.[7]
יחסים כלכליים
מצרים ופקיסטן הסכימו לשפר את רמת השיתוף הקיימת בין שתי המדינות הכוללת יחסים כלכליים ומסחריים, הזדמנויות השקעה, שיתוף פעולה בשירותים ציבוריים ואזרחיים, מגזר הבריאות, החקלאות והדואר, שתי המדינות ישפרו עוד יותר שיתוף הפעולה שלהם בענף האנרגיה האלטרנטיבית ובמיוחד ייצור אנרגיית רוח.[1][8]
במצרים חיים מעל 700 פקיסטנים, בעיקר בקהיר ובאלכסנדריה. היחסים נעזרים בעובדה ששתי המדינות הן מוסלמיות ברובם ומתקיים קשר חזק בין שתי המדינות.[1]
