מסע ההלוויה של יחיאל שיינבוים (1944), שנהרג בקרב ב-1 בספטמבר1943
יחיאל (איליה) שיינבוים נולד ב-1914 באודסה. עם התייתמותו מאמו בגיל 3 עבר לעיר קובל שבווהלין. למד בגימנסיהתרבות, חבר בתנועת "דרור" ובהכשרתקלוסובה. למד הנדסת חשמל, ושירת כקצין בצבא הפולני. ארגן את סניפי תנועת "דרור" בפולין. עבר הכשרה בקיבוץ בורוכוב והתכונן לעלייה לארץ ישראל. נישא, דחה את עלייתו ונשאר בווילנה בשליחות התנועה. בשלהי שנת 1939 עסק בהעברת חברים מפולין, מהחלק שהיה תחת הכיבוש הנאצי, דרך ווהלין אל וילנה.
עם הכיבוש הנאצי היה אחד ממפקדי הלוחמים בגטו וילנה; יחידתו כונתה "יחידת הלוחמים של יחיאל".
יחידת לוחמי יחיאל
מלבד פ.פ.או. היה קיים בגטו וילנה צוות לוחמים שני, "יחידת הלוחמים של יחיאל". חבריו נטלו חלק בולט בעיצוב תנועת ההתנגדות. ארגון זה הציב לעצמו כמטרה להקים קבוצות גדולות ככל האפשר ולהוציאן למלחמת פרטיזנים ביער. הארגון (בהנהגתו של יחיאל שיינבוים) הצליח להעביר ליערות כמה מאות פרטיזנים שהיו הגרעין לקבוצות הפרטיזנים היהודיות.
יחיאל נהרג במהלך קרב נגד הנאצים בגטו ווילנה[1]. הוא נקבר בבית העלמין הישן בעיר. אשתו פסיה בת פנחס זלוטניק, שלחמה לידו, ניצלה וברחה ליערות, עלתה לישראל והקימה משפחה. בין הפריטים שהביאה פסיה לארץ לאחר השואה הייתה פיסת בגד ספוגה בדמו של שיינבאום מיום מותו. ב-10 באוגוסט2021 הובאה הפיסה לקבורה בקיבוץ יגור, שם היא נקברה לצד קברה של אחותו של יחיאל, אורה.[2]
לקריאה נוספת
פנקס קאוועל, הוצאת הארגון, בואנוס איירס 1951, עמ' 235–239. (ביידיש)
^עשהאל לובוצקי, לא דרכי האחרונה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017. המחתרת, עמוד 86: "בהמשך הרחוב חשפו הגרמנים מלינה, מקום מסתור, ופוצצו את הבית על יושביו. יחיאל (איליה) שיינבוים, מפקד קבוצת המאבק השנייה, ראה את מעשי הגרמנים מעמדתו ברחוב סטראשון 12 . הוא פתח באש על החיילים הגרמנים, וחבריו לעמדה זרקו רימונים. בחילופי האש בין הגרמנים ובין הלוחמים היהודים נהרג יחיאל שיינבוים, והגרמנים פוצצו את העמדה שירה ממנה."
