נולד בשנת 1667 לדיין רבי אברהם קצינאלפוגין, בעיר בריסק בליטא. בניגוד לדעה רווחת, אינו קשור למשפחת מהר"ם מפדואה. למד והתחנך אצל האב"ד רבי מרדכי זיסקינד, וכבר בצעירותו התגלה כעילוי וחריף מוח. נשא את בתו של רבי שלמה זלמן סירקיש מבריסק, נכדו של הב"ח וחתנו של רבי יום-טוב ליפמן הלר. לאחר חתונתו כיהן ברבנות בליטא בערים ז'יטל, קיידאן, ובירז'. בשנת 1712 נבחר לכהן כאב"ד וראש הישיבה באיחוד קהילות אה"ו (הקהילה המאוחדת של אלטונה, המבורג וונדזבק) בגרמניה. מינוי זה, לפי תיאור היעב"ץ בספרו האוטוביוגרפי "מגילת ספר", בא לידיו בעקבות עסקת חליפין חשאית אותה ערך עם אחד מנגידי אלטונה, תמורתה שימש חתנו של הנגיד ברבנות קיידאן. ברבנות קהילות אה"ו שימש כ-30 שנה ועל שמה התפרסם.
גדולי הרבנים כגון: רבי דוד אופנהיים (אב"ד פראג), יעקב כ"ץ (פופרש) אב"ד פפד"מ ורבי יהודה מילר אב"ד קליווא, פנו אליו בשו"תים, ותשובותיו הודפסו בספרו "כנסת יחזקאל". היה מעורב בהטלת האיסור על רמח"ל לכתוב בשם מגיד. אגרותיו בנושא לרבני וונציה מצויות בקובץ האגרות 'רמח"ל ובני דורו'. בכ"ג בתמוז ה'תק"ט, 9 ביולי1749 אחר חצות היום נפטר רבי יחזקאל ונקבר באותו ערב בבית הקברות באלטונה.
צניעותו
עם כל גדלותו בתורה, נהג רבי יחזקאל בענווה. בצוואתו[1] העיד על עצמו שמעולם לא לבש בגדי פאר, וביקש שימנעו מלרשום על מצבתו את המילה "גאון", וכן שלא ירבו בשבחים.
מסופר[2] כי ה"כנסת יחזקאל" לא היה בעל חוש מוזיקלי, אך בכל זאת, היה נוהג להתפלל לפני התיבה וציבור המתפללים לא אהד את ניגוניו. בהמבורג היה עני שנהג לחקות את תנועותיו וניגוניו של רבי יחזקאל בפני יושבי בתי מרזח, ובמיוחד ניגונו על "מכלכל חיים"[3], והם העניקו לו מטבע בתמורה. כשנודע הדבר לראשי הקהל, כעסו וגרשו את העני מן העיר. העני מיהר לביתו של רבי יחזקאל וסיפר לו כי עשה כן לשם פרנסתו ולא לשם לעג. רבי יחזקאל מחל על כבודו, ונתן ביד העני אישור ובו כתוב: "רשות נתונה ממני למוכ"ז, לכלכל עצמו ממכלכל החיים"[4].
אף על פי שהיעב"ץ היה איש פולמוס ודמות שנויה במחלוקת, ועל אף השגות חריפות שכתב היעב"ץ על פסקים מסוימים של רבי יחזקאל, הרי שהוא כיבד וקרב את רבי יעקב. במקרים רבים שלח אליו בקשות לחוות דעתו בענייני איסור והיתר, ואף צירף אותו מפעם לפעם כדיין בבית דינו באלטונה. יחס זה לא מנע מהיעב"ץ לזלזל ברבי יחזקאל, ולכתוב עליו האשמות קשות ביותר בספריו "מגלת ספר"[6], ו"שאילת יעבץ"[7].
שם משפחתו
מצבת הרה"ג וכו' מוהר"ר יחזקאל קצנאלפוגן זצ"ל בספרו של יחזקאל דוקקעס "אִוָה לְמוֹשָׁב", קרקוב 1903. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 50
שם משפחתו של רבי יחזקאל בעל ה"כנסת יחזקאל" הוא "קצינאלפוגין", וכך גם חתם בהקדמה לספרו. שמו זה, גם חרוט על מצבתו אשר בבית הקברות באלטונה. רבים טועים לכתוב את שמו באות ב' ולקרוא לו "קצנלנבוגן", ואף לקשור אותו במשפחת קצנלנבוגן צאצאי מהר"ם מפדואה. מסופר כי צאצאיו של שאול וואהל (נכדו של מהר"ם) תבעו את אבותיו של בעל כנסת יחזקאל על שחותמים את שמם באות ב', ופסקו רבני ועד ארבע ארצות כי עליהם לחתום את שמם באות פ' כדי להבדיל בין המשפחות[8].
^כפל משמעות - שהרשה לו להתפרנס מקטע התפילה "מכלכל חיים" ומהקב"ה שהוא מכלכל החיים
^זכר החיים: "ואיני צריך לפרסמו בתורה כי המפורסמות אין צריך ראיה. אך גודל ענוותנותו אפשר דלאו כולי עלמא ידעי (ייתכן שלא כולם יודעים) ומצווה להזכיר, שבמקום גדולתו שם תהא ענוותנותו, שאי אפשר לספר אפס קצהו דהאי גברא רבא (זה האיש הגדול) עליו ראוי ממש לומר הי חסיד (זה חסיד) הי ענו (זה עניו) מתלמידיו של הלל (שהיה סמל לענווה)
^מגלת ספר, "והמה לא ראו ולא ידעו את האיש רי"ח, רק הכסף יענה את הקול...אמר להם איזה דבר תורה ולא הבינו דיבורו כלל.
^שאילת יעבץ סימן קנ"ו: הוגד לי וראיתי בספר חדש (כנסת יחזקאל) שרצה ליישב וכו' וגנאי להאריך לדחות דברים בטלים הללו שאינם אלא דברי הדיוטות, רק מפני שזה החכם בעיניו...
